קשת של אהבה
New member
כשהים ימחק את שמך.../images/Emo182.gif
כשהים ימחק את השם מהחול כשהים ימחק את השם כמו מכחול ליבי אז יזעק ויצרח בקול רם. אם משמחה או מאושר, כאב או בדידות. הו, בדידות נוראה שתלשה את ליבי מקרבי ולקחה ממני את היופי שבאהבת אישה. אותה אהבתי, איתה ביליתי את שעותיי היפות ביותר, אך במקביל גם גרמה לי כאב עצום עד ששעות של בכי לא שיחררו את אותה מועקה מליבי.. ליאת, זהו שמה אך לי כבר לא את. בעוד זמן לא רב את תהי בזרועות אחרת ותשכחי את אשר אהבת בעבר, תנטשי את אהבתך אלי ותמירי אותה בשביל מישהי אחרת. הגשם יורד, כל החוף מתמלא דמעות משמיים או אולי מעיניי וליבי הזועק, שלהם השמיים האזינו והורידו את כל דמעותייהם הכלואות בצינוק של עצבות. ליבי נשבר כמו שבר הענן והשמש בשמיים אך הקשת איננה מופיעה. זה אינו גשם שבעבר הייתי רוקדת לפניו וממלאה את ליבי באהבה עצומה בזכותו. זה גשם שמתרוקן מליבי בגלל אהבה שכבר אינה שלי. דמעותי כבר מחקו את שמך מהחול דמעותי כבר מחקו את שמך במכחול, אך למה מליבי הוא לא נמחק? למה הוא עדיין זועק בתוכי ולא כמכחול רך ועדין אלא כמבול השורף אותי בטיפותיו. הגלים הנשברים אל המזח מתחת לשמש חזקה. השמיים כבר לא בהירים כשם שהיו כשהכרתיך עכשיו הם אפורים וקודרים עד שאפילו אור השמש כבר לא משפיע עליהם. עולם חדש נפתח לי בזכותך עולם יפה וטהור עכשיו שעזבת עם עולמי החדש לקחת איתך גם את האור. משכנעת את עצמי שיותר טוב לי בלעדייך אומרת לעצמי שהזמן ירפא את הפצעים. אך הזמן עובר והפצעים רק מדממים. מדממים את דם ליבי האדום כשני. כי לי-את את כבר לא לי. רוצה לצרוח את אהבתי אלייך ועייני מתמלאות דמעות רוצה להיות איתך שאהבנו ולא כשדמעותיי זולגות. ליבי זועק,קחי אותי מהמקום שבו השמש כבר לא זורחת, קחי אותי מהמקום שבו החושך והאפלה שולטים. קחי אותי אל המקום ששם הייתי, קחיני אל חיקך ואשוב לשכב בין זרועותיך...
כשהים ימחק את השם מהחול כשהים ימחק את השם כמו מכחול ליבי אז יזעק ויצרח בקול רם. אם משמחה או מאושר, כאב או בדידות. הו, בדידות נוראה שתלשה את ליבי מקרבי ולקחה ממני את היופי שבאהבת אישה. אותה אהבתי, איתה ביליתי את שעותיי היפות ביותר, אך במקביל גם גרמה לי כאב עצום עד ששעות של בכי לא שיחררו את אותה מועקה מליבי.. ליאת, זהו שמה אך לי כבר לא את. בעוד זמן לא רב את תהי בזרועות אחרת ותשכחי את אשר אהבת בעבר, תנטשי את אהבתך אלי ותמירי אותה בשביל מישהי אחרת. הגשם יורד, כל החוף מתמלא דמעות משמיים או אולי מעיניי וליבי הזועק, שלהם השמיים האזינו והורידו את כל דמעותייהם הכלואות בצינוק של עצבות. ליבי נשבר כמו שבר הענן והשמש בשמיים אך הקשת איננה מופיעה. זה אינו גשם שבעבר הייתי רוקדת לפניו וממלאה את ליבי באהבה עצומה בזכותו. זה גשם שמתרוקן מליבי בגלל אהבה שכבר אינה שלי. דמעותי כבר מחקו את שמך מהחול דמעותי כבר מחקו את שמך במכחול, אך למה מליבי הוא לא נמחק? למה הוא עדיין זועק בתוכי ולא כמכחול רך ועדין אלא כמבול השורף אותי בטיפותיו. הגלים הנשברים אל המזח מתחת לשמש חזקה. השמיים כבר לא בהירים כשם שהיו כשהכרתיך עכשיו הם אפורים וקודרים עד שאפילו אור השמש כבר לא משפיע עליהם. עולם חדש נפתח לי בזכותך עולם יפה וטהור עכשיו שעזבת עם עולמי החדש לקחת איתך גם את האור. משכנעת את עצמי שיותר טוב לי בלעדייך אומרת לעצמי שהזמן ירפא את הפצעים. אך הזמן עובר והפצעים רק מדממים. מדממים את דם ליבי האדום כשני. כי לי-את את כבר לא לי. רוצה לצרוח את אהבתי אלייך ועייני מתמלאות דמעות רוצה להיות איתך שאהבנו ולא כשדמעותיי זולגות. ליבי זועק,קחי אותי מהמקום שבו השמש כבר לא זורחת, קחי אותי מהמקום שבו החושך והאפלה שולטים. קחי אותי אל המקום ששם הייתי, קחיני אל חיקך ואשוב לשכב בין זרועותיך...
