My Immortal1
New member
כשהכל אבוד...מה עושים?!?!
היי כולם,אני רותם...הצטרפתי לא מזמן לכאן אבל אני לא ממש פעיל פה כי אין לי אינטרנט בבית ו...אני כותב בהזדמנויות מבתים של בני משפחה אחרים או חברים... ההורים שלי גרושים מאז שאני בן שנה וחצי,ובנוסף לכך אני גם הומוסקסואל חצי-בארון (רק אמא וחבר שלה יודעים). ב-18/11 הצטרף למשפחה ההרוסה ממילא הזאת תינוק קטן,מהחבר של אמא שלי שאני כ"כ מתעב....והיא לא עיוורת ורואה איך הוא מתייחס אליה ומנצל אותה בנוגע לכל,אבל לא-בואו נשאיר אותו בבית כדי שיבזבז עוד קצת כסף,לא יעבוד,וגם למה לא-לא יחתום על הטופס שאומר שהוא האב החוקי של הילד. ובנוסף לכך,אחרי שיצאתי עם בחור גדול ממני,ואימא שלי הספיקה לעקוב אחריי (אני פשוט לא קולט איך לא איתרתי אותה...),נשארנו ידידים למרות שזה כ"כ כואב,ואני מתגעגע אליו יותר מלכל דבר והוא חשוב לי כ"כ,תכננו להיפגש סתם 5 דק' כזה,לשאול מה קורה,ואז הוא מתקשר אליי ומודיע לי שמישו התקשר אליו ואמר לו שהוא הולך לפגוש קטין ושכדאי לו להפסיק לעשות את זה וכו' וכו'. ואני מתייסר יום יום על זה שאני לא יכול להיות איתו,ואז מגיע זה,ובלית ברירה אני מנתק איתו קשר לשלושה חודשים בינתיים,שלאחריהם נחליט מה הלאה. וכל יום שעובר אני מתאפק,לא רוצה להמשיך הלאה ולהכיר אחרים,חושב,חולם,נושם את אותו הבחור. ומה שאפילו עוד יותר גרוע-שאין עם מי לדבר.כבר מזמן גיליתי שחברים זה פנטזיה אישית שלי שאף פעם לא התקיימה,שעם אמא שלי עדיף לא לדבר על שום דבר,שאבא שלי בכלל לא קשור לחיים שלי...ומי נשאר אם לא עצמי?? והכל נראה כ"כ אבוד....מכל הכיוונים רק עוד בעיות ובעיות.... סליחה על החפירה...הייתי חייב להוציא את זה
היי כולם,אני רותם...הצטרפתי לא מזמן לכאן אבל אני לא ממש פעיל פה כי אין לי אינטרנט בבית ו...אני כותב בהזדמנויות מבתים של בני משפחה אחרים או חברים... ההורים שלי גרושים מאז שאני בן שנה וחצי,ובנוסף לכך אני גם הומוסקסואל חצי-בארון (רק אמא וחבר שלה יודעים). ב-18/11 הצטרף למשפחה ההרוסה ממילא הזאת תינוק קטן,מהחבר של אמא שלי שאני כ"כ מתעב....והיא לא עיוורת ורואה איך הוא מתייחס אליה ומנצל אותה בנוגע לכל,אבל לא-בואו נשאיר אותו בבית כדי שיבזבז עוד קצת כסף,לא יעבוד,וגם למה לא-לא יחתום על הטופס שאומר שהוא האב החוקי של הילד. ובנוסף לכך,אחרי שיצאתי עם בחור גדול ממני,ואימא שלי הספיקה לעקוב אחריי (אני פשוט לא קולט איך לא איתרתי אותה...),נשארנו ידידים למרות שזה כ"כ כואב,ואני מתגעגע אליו יותר מלכל דבר והוא חשוב לי כ"כ,תכננו להיפגש סתם 5 דק' כזה,לשאול מה קורה,ואז הוא מתקשר אליי ומודיע לי שמישו התקשר אליו ואמר לו שהוא הולך לפגוש קטין ושכדאי לו להפסיק לעשות את זה וכו' וכו'. ואני מתייסר יום יום על זה שאני לא יכול להיות איתו,ואז מגיע זה,ובלית ברירה אני מנתק איתו קשר לשלושה חודשים בינתיים,שלאחריהם נחליט מה הלאה. וכל יום שעובר אני מתאפק,לא רוצה להמשיך הלאה ולהכיר אחרים,חושב,חולם,נושם את אותו הבחור. ומה שאפילו עוד יותר גרוע-שאין עם מי לדבר.כבר מזמן גיליתי שחברים זה פנטזיה אישית שלי שאף פעם לא התקיימה,שעם אמא שלי עדיף לא לדבר על שום דבר,שאבא שלי בכלל לא קשור לחיים שלי...ומי נשאר אם לא עצמי?? והכל נראה כ"כ אבוד....מכל הכיוונים רק עוד בעיות ובעיות.... סליחה על החפירה...הייתי חייב להוציא את זה
