כשהמשיח בא...
סיפור קצרצר וקצת מתוסבך. --------------------------------------------------------------------- "כשהמשיח בא..." ישבנו על הגבעה והסתכלנו איך רמת הגולן בוערת. מרכבת אש חצתה את השמיים. האיש עמד עליה. עיניו מלאות החוכמה מופנות לעברנו. בגדיו הלבנים מתנוססים ברוח, מעוררים בנו זיכרונות משיעורי תנ"ך ומסדר פסח בבית. כמה חברה במוצב נפלו על האדמה והחלו מתפללים. כמה מהם אפילו לא יהודים, נוצרי ודרוזי אחד. אצל כולם עמדו דמעות בעיניים. ואז הגיעה הפקודה מהמפקדה. ליירט את הפולש. לא האמנו. לא רצינו להאמין, אבל מישהו נלחץ, מישהו כיוון אל השמיים וירה. התפילות הפכו ליבבות קינה כאשר, מתהפכת באוויר, צנחה המרכבה מטה. גופו של הזקן נפל איתה. בגדיו לא עוד צחים כי אם מוכתמים באדום אך שערו הלבן עדיין מתנופף ברוח. לקול קינותנו , ביבבה של רוח, התרסקה המרכבה ארצה, עוקרת עצים ומשאירה שובל של יער בוער לאורך קילומטרים. עכשיו, אנחנו יושבים על הגבעה ומסתכלים על רמת הגולן בוערת. המוצב נישרף כבר מזמן וכך גם כל המוצבים האחרים בגזרה. כוחות כיבוי האש נלחמים עם השרפה כבר יומיים אבל האש מסרבת להיכנע אלא הולכת ומתפשטת. מאיימת עכשיו על כל הישובים והערים באזור. כל מסוק שמנסה לחלצנו מכאן מוסט על ידי הרוח והטרמיקות. כל נתיב בריחה אחר כבר בוער ממזמן. אנחנו יושבים כאן, קבוצת חיילים רעבים, על ראש גבעה, בים של אש. איש לא בוכה ואיש לא מתפלל. כולנו רק מקווים שנגיע ונעלה לדין, מול האחד שיכול לשפוט, לפני שהאש תכסה את הערים.
סיפור קצרצר וקצת מתוסבך. --------------------------------------------------------------------- "כשהמשיח בא..." ישבנו על הגבעה והסתכלנו איך רמת הגולן בוערת. מרכבת אש חצתה את השמיים. האיש עמד עליה. עיניו מלאות החוכמה מופנות לעברנו. בגדיו הלבנים מתנוססים ברוח, מעוררים בנו זיכרונות משיעורי תנ"ך ומסדר פסח בבית. כמה חברה במוצב נפלו על האדמה והחלו מתפללים. כמה מהם אפילו לא יהודים, נוצרי ודרוזי אחד. אצל כולם עמדו דמעות בעיניים. ואז הגיעה הפקודה מהמפקדה. ליירט את הפולש. לא האמנו. לא רצינו להאמין, אבל מישהו נלחץ, מישהו כיוון אל השמיים וירה. התפילות הפכו ליבבות קינה כאשר, מתהפכת באוויר, צנחה המרכבה מטה. גופו של הזקן נפל איתה. בגדיו לא עוד צחים כי אם מוכתמים באדום אך שערו הלבן עדיין מתנופף ברוח. לקול קינותנו , ביבבה של רוח, התרסקה המרכבה ארצה, עוקרת עצים ומשאירה שובל של יער בוער לאורך קילומטרים. עכשיו, אנחנו יושבים על הגבעה ומסתכלים על רמת הגולן בוערת. המוצב נישרף כבר מזמן וכך גם כל המוצבים האחרים בגזרה. כוחות כיבוי האש נלחמים עם השרפה כבר יומיים אבל האש מסרבת להיכנע אלא הולכת ומתפשטת. מאיימת עכשיו על כל הישובים והערים באזור. כל מסוק שמנסה לחלצנו מכאן מוסט על ידי הרוח והטרמיקות. כל נתיב בריחה אחר כבר בוער ממזמן. אנחנו יושבים כאן, קבוצת חיילים רעבים, על ראש גבעה, בים של אש. איש לא בוכה ואיש לא מתפלל. כולנו רק מקווים שנגיע ונעלה לדין, מול האחד שיכול לשפוט, לפני שהאש תכסה את הערים.