כשהתבוננתי על עצמי היום, קלטתי...
כמה דברים ובינהם, כעס, עצב, שמודחקים עם לחץ, ומוסתרים בצחוק וחיוך מלאכותיים. כמה שיפוט יש לי על כל דבר, שגורם לי להיות לא מי שאני באמת או, מי שאני עכשיו. אבל זה מרגיש שזו לא המהות שלי, המהות שלי היא אחדות, ולעומת זאת אני חשה בדידות וניכור (אומנם לא תמיד..), אולי גם תחרותיות ועצב על כך שאני צריכה כל הזמן כאילו להזהר ממשהו, מתוחה במקום רפויה, נזהרת במקום סומכת. אני רוצה להרגיש במלואי את האהבה שלי לעצמי, ללא שיפוט, עם אמון שלם ביכולות שלי. כרגע, אני עדיין מנסה לספק איזו עין נעלמה, לרצות את הצופה, או לכעוס עליו שאני מרצה אותו.(גם, כמובן זה לא מוחלט) זה טוב לראות את זה ולא לברוח, סוף סוף לעצור ופשוט לחוש את כל החרא והשקרים, זו התחלה טובה לשחרר אותם ולבחור מחדש.
כמה דברים ובינהם, כעס, עצב, שמודחקים עם לחץ, ומוסתרים בצחוק וחיוך מלאכותיים. כמה שיפוט יש לי על כל דבר, שגורם לי להיות לא מי שאני באמת או, מי שאני עכשיו. אבל זה מרגיש שזו לא המהות שלי, המהות שלי היא אחדות, ולעומת זאת אני חשה בדידות וניכור (אומנם לא תמיד..), אולי גם תחרותיות ועצב על כך שאני צריכה כל הזמן כאילו להזהר ממשהו, מתוחה במקום רפויה, נזהרת במקום סומכת. אני רוצה להרגיש במלואי את האהבה שלי לעצמי, ללא שיפוט, עם אמון שלם ביכולות שלי. כרגע, אני עדיין מנסה לספק איזו עין נעלמה, לרצות את הצופה, או לכעוס עליו שאני מרצה אותו.(גם, כמובן זה לא מוחלט) זה טוב לראות את זה ולא לברוח, סוף סוף לעצור ופשוט לחוש את כל החרא והשקרים, זו התחלה טובה לשחרר אותם ולבחור מחדש.