כשזה טוב... זה כל כך טוב

יובש מדברי

אז מה יותר מרווה כוס אמק או לימונדה? נדמה שהרי זה כל העניין פה. אני לכשעצמי מעדיף לימונענע ו-אמנות על פי הכתיב האמקי, אבל נכון שהביקורת בכתיב נכון או מזולזל תחשוף את העמדה הפוליטית שמסתתרת מאחורי האמירה. האמנות של גרשוני ושל נאמן לא תמות , למרות שיש הרבה אמנות שנדחקה למגירות האחרויות כדרכו של עולם ולא רק באמנות. ויש גם מדיית ביניים של כתיבה רעיונית לא ביקורתית כזו שנועדה להביא לעין הלא מיומנת הופעות אמנות, מעניין שרוב הכותבים הרעיוניים אינם מבקרי אמנות פר אקסלנס הם יותר מסאיי אמנות. כדי להיות כותב מסות אמנות יש צורך בידע רוחבי עשיר בתולדות ובהווה בסקרנות ובכישורי כתיבה יותר מאלמנטריים כולל יכולת לאיות מדוייק - דווקא האינטרנט פתח דלתות חדשות ומפעימות בפני כותבים אלו.
 
דודה של שנאבל היתה גרה בבנין

בו גרתי עד לפני כמה שנים - במרכז ת"א... והיא דודה כמו כל הדודות האנקדוטה הקטנה הפכה את שנאבל לאדם רגיל עד מאד..., יש לי נטיה להפריד בין האדם המתחבא מאחורי פרסונת האמן. מענין אייך נראית הדודה של מוריקאמי.
 
כשזה טוב... זה כל כך טוב

ביקורת על תערוכה של שנאבל... התוכן מענין... אבל הצורה לא פחות
 

אפיפני

New member
פוזה

הדודה של מוריקמי היא בטח מלוכסנת ודוברת יפנית. גם לי יש דודה --- מייד אין פולניה!
 

neoM

New member
לי יש רק דוד אחד ויחיד

והוא מתוצרת איזמיר-תורכיה אז.........
 

neoM

New member
ולינק מעניין

הכנסו אליו - מבטיח שלא תתאכזבו
 

neoM

New member
צ'יקי - העברתי לך הודעה

במסנג'ר של תפוז ההגיעה עדיך?
 

chicky

New member
כן (וקצת על הביקורת).

אין לי בעיות גדולות מדי עם ביקורות שליליות, יש לי בעיה עם יורם מלצר. באירובי, השתמשתי בטכניקה טלוויזיונית כדי לרמז על המציאות שלנו, לא בגלל שלמדתי קולנוע או משהו כעין זה. אני מניח שאני צופה בקולנוע פחות מכל אדם שקורא פורום זה. עולם הדימויים שלי לחלוטין ספרותי-שירתי ולא קולנועי. אך יש למלצר דנן רגישות של פיל סיבירי ששאב בחדקו את אגף משככי הכאבים בסופרפארם (יש להם סניפים בפולין). בביקורת הקודמת שלו, אודות הספר "הכושי" (2000), המצב היה חמור עוד יותר: יורם פשוט לא קרא את הנובלה. הנובלה עסקה בכתב תחבורה בן 50 של עיתון הארץ, דבר שנחשף בערך בסוף דף השלישי. יורם כתב בביקורתו על "הכושי" כי אני עוסק בבני גילי ובבני דמותי בכתיבה. היה מעניין לגלות בגליון יום השישי כי אותו בן 50, חובב אמבטיות הנוטה להסתגרות, והמסמל את האשכנזי שחושב שלקחו לו את המדינה, מי שהוקא מהתודעה בשל חידושי הטכנולוגיה, הוא בן דמותי וגילי. אחד הדברים הנוראים ביותר למי שמנסה לעסוק ביצירה בארץ, הוא הרמה המחפירה של הביקורת כאן. ביקורת מרירה החובבת כל כך את הבינוניות העגמומית. כך שעל יוצרים צמאי חיים פה נגזר לפעול אטומי אוזניים ועיניים. יורם מלצר היא דוגמה דווקא לכותב רהוט יחסית ובעל נסיון כלשהו שקורא ספרים, אוהב ספרות ויאמר לזכותו כי הוא מתייחס גם לאיזורים בספרות שאינם מופצים על ידי החברות הגדולות (האיזור שלי, דרך משל). הוא פשוט מבקר קטסטרופה. וכמי שעוסק באמנות, הדבר תקף גם שם. השורה התחתונה היא שיש אולי כותבים שמחמאתם מרגשת. הבעיה היא שאין אף מבקר שאם יאמר עלי דבר טוב, אהיה מאושר, ולו לשניה קצרה.
 

neoM

New member
טוב, תראה

אם אצליח להגיע לספר שלך, מבטיח שאכתוב כאן משהו עליו.
 

אמק

New member
הכתבה לדעתי היא ביקורת רעה

אם כי אני בספק אם ישנה ביקורת שהיא לעצמה טובה ,נזכיר כי ישנה דוגמא כזאת בשלהי שנות החמישים דווקא המבקרים גירנברג ושות, באו עם מישנה סדורה והביאו בעצם הבחירה שלהם ביקורת שהיתה בהחלט מישנה סדורה שראתה תפקיד למבקר מעבר לעכשווי ,בצדק הם נחשבו מאוחר יותר לתיאורטקנים חשובים מלבד היותם גם מבקרים,למרות שהבסיס לפוסט נובע מהאופן הדכאני של הביקורת או של המישנה הסדורה עצמה כפי שהופנתה כלפיהם מאוחר יותר. ולעצם הביקורת עצמה ,איך בכלל אפשר לעשות הכללה כזאת על תקופה שלמה ולסכם ואפילו לנבא על מותה של האמנות האמריקאית הגדולה ,מלבד עצם העובדה שנכון לציין שאנו אמנם בפיתחה של תקופה חדשה שעדיין לא קל לזהות את המגמות שלה ושהיא בחלקה שמרנית ונובעת מאירועים פוליטים ותגובות בהתאם ,של הלאחר ה-11 בספטמבר ההוא המדובר. שנאבל אפילו אם נתעסק בו בתחילת יציאתו ופריצתו לא היה בעיני מהגדולים באמת אירוני שהמבקר מדבר על מיומנות וביצוע ומביא את שנאבל כדוגמא -שנאבל לא היה מסמלי אותה מיומנות קוטבית היי טייקית שמיוחסת להפקות האמנות האמריקאית,למרות שהוא מוסיף בסוגריים את מאתיו בראני שרשאי להיות ברשימת הגדולים בדומה לגדולים דוגמת פולק ורותקו וכו. הרי שהוא מסתיר את האמניות האמריקאיות לדוגמא ,אין שם ולו הד אחד לאמנות הפמינסטית הגדולה שהיא גם חלק מהאמנות האמריקאית הגדולה נניח-וזו רק דוגמא אחת מים הדוגמאות האפשריות להתיחסות אל אותה ביקורת שטחית במהותה. זוהי ביקורת שטחית עד כדי הבכה ממש של הקורא ,נכון ששנאבל אינו כוס התה שלי ,אבל אי אפשר למשל להסביר את גדולתו של ריכטר שקיבל את חינוכו האמנותי במיזרח גרמניה בלי לציין את ההשפעה העצומה שלו מהתרבות האמריקאית דווקא. כתבתי פעם בזמנו על הביקורות של דונלד כספית בארט פורום ,שלוקח שני קטבים בציור הגרמני החדש (בעצם לא חדש כל כך)באזליץ וריכטר ,כאשר לבאזליץ הוא קושר את ה"רוח הגרמנית" ועל ריכטר הוא כותב כסוג של הטמעה של תרבות אמריקאית .אם אמן כמו ריכטר שאב את המקורות שלו משם על מה מלין אותו מבקר? לכן לסתום כך את הגולל על האמנות האמריקאית זה מעשה בעיני לפחות למשהו לא ראוי . לי אישית היתה חויה מכוננת בביקורת אמנות של אמן די נחשב ודי רציני שבבואו לבקר אי-שם בזמן עבר פצחו נשואי ביקרותו בבכי מר עוד בטרם האיש עב הבשר פתח את פיו -זה היה במיסגרת לימודית אמנם אבל האיש היה מבקר אמנות נחשב שעלפיו ישק דבר,זו היתה חויה אמתית ומרגשת שהביאה אותי למסקנה שאני לעולם לא אבקר עבודות אמנות של יוצרים כאלה או אחרים,ולא שאיני יכול לעשות זאת. אמנים בישראל מה יש להם בגילם? רובם ככולם עוסקים בפרנסה קשה אם בהוראה או בעיתונות או אפילו בפרנסות שהשד יודע מה הם ,לבוא לאמן כזה ולהוריד לו איזו גיליוטינה על ראש זה עיסוק שאינו ראוי לאדם בכלל ,מה הם עושים האמנים האלו מלבד לעסוק בשולי השוליים ,לאיש מהם ברובם המכריע אין מקורות מימון מימסדיים ,אין פה שום שחיתות ,אין פה רדיפת בצע ,פשוט משוגעים שעוסקים בשוליים למען איזו מטרה מופשטת ואולי אפילו נשגבה מעט. בביקורת יש את העניין שמבקר מסוים נניח ניחן באיזו מישנה סדורה ,או נניח הוא משרת רעיון גדול שמעבר לביקרותו היחסית הרגעית. על זה אין לי מה לומר אלא לשבח, אלא שאין מבקרים כאלה ומהמעט שישנם המישנה הסדורה שלהם היא איזה דבר מפוקפק שאינו מביא בשורה לעולם הצמא לבשורות. הרבה אפשר לומר על הביקורת ,מהמעט שכן אפשר לומר בחיוב שהיא מאירה את המבוקר כלומר מציינת את קיומו וזה הדבר היחידי החיובי שאפשר לומר על הביקורת. הקלות הזאת של ההטחה במבוקר היא בעיה לא רק ישראלית באינטרנט בעיקר השפה המשתלחת היא עניין של מה בכך(ישנה מבקרת שיש לה חסידים בתחום הספרות שאין לה ולו יצירה דלה מאחוריה והיא גדפנית מקצועית וקלת רסן שמאפיינת את הביקורתיות הזו) ,ולי עצמי שיש אפשרות להיות בוטה (דבר שממוחש מידי פעם),אין כל עניין לעסוק דווקא במושפלי השוליים דווקא באלו שמנסים לעשות כמעט את הבלתי אפשרי. למרות שהדברים נשמעים רומנטים מעט.מה לעשות שרוב רובם של העוסקים הם עניים במיקרה הטוב. מילא לבקר פוליטקאים או מנהלי מוסדות שטובעים במשכורות עתק ,מילא אפילו לבקר סופר שהוא כבר אבן מאבני המימסד ,אבל ראבק כמו שנאמר למה להיות כאלו צייקנים דווקא כלפי באמת השוליים של השוליים. המבקר שבחר לבקר את שנאבל דווקא החמיץ מאד את האפשרות להתיחסות רחבה כלפי הסיפור האמריקאי ,הביקורת שלו כשלה מאד במיוחד שניכר בה איזו רוח של ביטול שאינה קיימת כשנוגעים למשל בבריט ארט (הנטיה לביטול האמרקאיות ניכרת בהרבה כותבים וישנה בכלל איזו הרגשת נחיתות כאילו מובנית במיוחד כשבאים להשוותה לאירופה),שהתופעות הבאמת מדאיגות של לונדון כמרכז ממחישות פעולת אמנות למען הבורגנות הנאנקת מהפורבוקציות המתמידות בהטלת מום בחיות כאלה או אחרות ובמואטציה כאפשרות יחידה של תבנית אמנותית,שמנסות להביא את הפרובקציה לאיזה כיוון ביזארי וחסר תוכן מלבד היותו סאדיסטי ומטופש. נראה שהביקורת נועדה לקהל שהוא בורגני אנין ,הביקורת נועדה לעצב "טעם" בורגני ,לעשות את הטרנד למשהו שהוא לא יזכה לו בביקורת הזמן האמתית. ויש לי דוגמא בלינק שהביא למשהו משעשע...שקשור ולא קשור..גם בביקורת.
 

אמק

New member
אמן אסייני שמתחפש לבאלתוס

או כפי שנאמר שם לפיירו דה לה פרנסצ'סקה. באיזה כלים למשל אפשר להתיחס אל האמן הזה?
 
למעלה