כשזה לא בטוח אז זה לא אמיתי?

[מהורהרת12345]

כשזה לא בטוח אז זה לא אמיתי?

כשאני אומרת לעצמי,זה מצחיק אותי-סימן שזה לא מצחיק אותי. הסתכלתי על צמתי הקלועה,שמתי לב שיוצאות ממנה המוניי קצווות לכל הכיוונים. נזכרתי שמישהי שאני מכירה אמרה שכשהיא רואה צמות כאלה היא צוחקת. מייד לאחר מיכן אמרתי לעצמי בלב-זה מצחיק. אבל זה לא באמת הצחיק אותי.מה מצחיק בקצוות שיוצאות מצמה? אז מה היה המניע שלי באומרי זאת?אולי בתת מודע רצון להתקרב ולהיות דומה לאותה המישהי,ולכן גם להגיד את זה לעצמי,בעצם ליצור דיאלוג מסויים עם אותה החברה ע"י אמירת המילים האלו וע"י הסכמה איתה. ככה אני מכירה,בעצמי לפחות-הדברים שאני אומרת הם דווקא הפחות אמיתיים שבי.כי אז יש בי את הצורך להגיד,כי זה לא ממש בטוח..ולכן יש את הצורך להוציא זאת החוצה,כי זה לא ממש עמוק בפנים וזה פתוח לאפשרויות אחרות. איך אומרים? האמת סמוייה מהעיין.הדברים האמיתיים באמת הם אינם ניראים. זה כלכך נכון. וחשבתי על עוד משהו-ככל שמשהו יותר מוגדר,יותר מתוחם במילים,כך הוא יותר סגור ומוגבל.כשיש משהו אחד אז זה חוסם את האפשרויות האחרות.ככל שזה יותר מדוייק,כך זה יותר סגור ובטוח. למשל כשבן אדם נולד-אז הוא כבר נולד למשפחה מסויימת והוא כבר נמצא במצב מסויים..דבר שמגביל אותו כבר מרגע היוולדו..אבל מצד שני גם פותח..כשיש דבר אחד אז אין את הדברים האחרים. מה אני אומרת פה בעצם?מה אתם חושבים?

 

[hilabarak]

אני לא יודע בדיוק מה את אומרת, אבל

את מזכירה לי תהליך מודעות שעברתי מגיל 22 עד גיל 26 בערך. תהליך בו בחנתי תחושות ורגשות מה מהן "אמיתי" ומה מהן זו "נוחות". מהו "רצון להידמות" ומהו "משהו שאני חתום עליו". זה טוב, את חושפת את האישיות שלך ל"מבקר" ל"עד פנימי" שיודע את האמת. כל מה שאת אומרת לדעתי זה שעד היום לא ממש הקשבת לו. לא עשית ביקורת על התחושות שלך ולכן לפתע את במצב שאת רואה שיש דברים שמסתתרים מתחת לפני השטח. אני מניח שאם תתמידי ייקח לך פרק זמן כמוני (4 שנים טיפה פחות או יותר), עד שתלמדי לזהות בצורה ברורה יותר מה בדיוק מייצג את האמת שלך. זה פשוט תהליך שמצריך הרבה נסיון עד ששולטים בו מהבסיס של התחושה, עד שהתחושה כבר נוצרת נכון (לך כמובן) ברגע הבריאה שלה. המלצתי, תמשיכי זה רק יתרום לך. רק שתי אזהרות לי אלייך, ראשית אם את מגלה גילויים מרעישים לחלוטין אל תרוצי לספר ישר. קחי חודש או שבוע להבין את טיבם האמיתי. אני הבנתי למשל שאני שונא מישהו שחשבתי שהוא חבר הכי טוב, וישר רצתי וסיפרתי ופוצצתי חברות (הייתי בן 22 זה לא הגיל הכי חכם). אחרי זמן מה גיליתי שאהבה ושינאה זה דבר קצת יותר מורכב ואפשר היה לעשות זאת אחרת. דבר שני זה תהליך זיכוך שלך אם תבחרי להמשיך בו, אל תנסי כמוני להכריח אנשים אחרים לעבור אותו. תגלי מהר מאוד שזה משהו אישי לך.

 

[מהורהרת12345]

זה מאוד קשה

איך אפשר לדעת מה באמת בא מימך,מה הוא באמת שלך ומה הוא כתוצאה מאנשים אחרים ודיעותיהם..? אני מבינה את שאתה אומר,למרות שגם נסיתי להציג נקודה שהיא לווא דווקא קשורה רק אליי,שבדרך כלל כשמצהירים על משהו זה אומר שהוא פחות אמיתי זה מזכיר לי את המשפט- "אם סטאברוגין מאמין,הריי איננו מאמין שהינו מאמין אם הוא איננו מאמין,הריי אין הוא מאמין שאיננו מאמין" יש איזה פער בין מה שהוא אמיתי מבפנים לבין מה שאומרים עליו שהוא אמיתי.

 

[hilabarak]

אני אתן לך תובנה בלירה, תשימי

לב שאת תמיד רוצה אמת כללית ולא את האמת האישית שלך. אין אמת כללית, תחפשי מה נכון לך. תחפשי את הדברים שאת מאמינה בהם. אחרת תבלי תמיד כצופה של החיים, במקום לחיות אותם. עניתי לך ישירות לשאלה "איך אפשר לדעת מה באמת בא מימך,מה הוא באמת שלך ומה הוא כתוצאה מאנשים אחרים ודיעותיהם..?". אל תנסי לדעת איך אני יודע לעשות זאת, או איך הסבתא של מנחם יודעת לעשות זאת, תתנסי בעצמך בעשייה הזאת, ככה תדעי איך עושים זאת, במקום שתהיי עסוקה בפלפולים שאינם מובילים לשום מקום בנוגע לטיבה של האמת.

 

[מהורהרת12345]

אוקיי..

איך אתה יודע שאני לא מתנסה?ואיך אתה יודע שהפלפולים האלו לא מובילים אותי לשום מקום?קצת בוטה,אבל מילא. אני כן מחפשת אמת כללית.אני חושבת שזה ממש חשוב..זה אומר לא לחיות בבועה של עצמך ולא להיות אטום,וחוץ מיזה שבעת ויכוח עם בן אדם עולות נקודות שונות ואז אפשר "להתעלות" ולמצוא אמת משותפת..

 

[hilabarak]

אני יכול לענות לך מהניסיון שלי ולא

מידיעה או הוכחה. התנסות או התקדמות הם דברים סוביקטיביים. אדם יכול להרגיש שהוא התנסה הרבה בחיים. יבוא שכן שלו וישאל "במה בדיוק התנסית? אין לך ילדים אין לך בת זוג לא טסת לחו"ל ולא החלפת עבודה כבר 15שנה." אותו אדם הרגיש שהוא התנסה והתקדם ואילו הזולת מסתכל עליו ושואל עצמו "על איזה התקדמות או התנסות מדבר הבחור הזה?". שניהם צודקים כל אחד מנקודת הראות שלו. אני חוזר לניסיון האישי שלי. כשאדם מנסה למצוא אמת של עצמו, או הרגשה טובה או כל דבר שקשור בעולמו הפנימי, הוא מגלה שזה כל כך קשה למצוא שלוות נפש. משום מה פועלים בנו הרבה כוחות מנוגדים שמקשים עלינו להישאר באיזון. ואם תקראי את בודהא, הוא יאשר את דבריי (בכל זאת יש לו כמיליארד מאמינים). אני מדריך ומנחה הרבה מאוד אנשים. דרך השאלות שלהם, די בקלות רואים האם הם מחפשים לעשות דוקטורט על החיים או שהם ממש פועלים ומתנסים עם המודעות שלהם, עם הכאבים והכשלונות והימים הקשים (כשטוב כמובן שאף אחד לא ממש צריך מודעות). אז עניתי לך מהניסיון שלי. שאלת שאלה כל כך ברורה שנוגעת לחדירה למודעות הפנימית שלך. עניתי לך בצורה די קולעת איך לקדם עצמך, והתשובה שלך היתה בסגנון "עזוב איך אני מקדמת את עצמי. בוא נעשה דוקטורט על האמת"(את מוזמנת לקרוא שוב את תשובתך). אני מבטיח לך (אולי בשחצנות יתר) ואני מעט מאוד טועה באנשים. זה בהחלט מעיד על אדם שהרבה פחות מתנסה במודעות והרבה יותר חוקר מחקר אקדמי את החיים. שוב אין לי הוכחה כמו חושים וניסיון. זה לא שמחקר אקדמי לא מקדם. רק תחשבי על שני חברה. אחד במשך 5 שנים חוקר את האמת שלו, מתי הוא מרגיש את מה שהוא מאמין ומתי הוא מרגיש מה שמצפים ממנו. מתי הוא שלם עם עצמו ומתי הוא חצוי. 5 שנים של בחינה עצמית. השני חוקר מהי אמת ואיך אפשר להגדיר אמת. אחרי 5 שנים יש לו דוקטורט ביד והוא מקבל 100. מי מהם מזוכך ובשל ואמיתי וכנה עם עצמו ויודע מה הוא רוצה ? שניהם התקדמו, רק אחד הפך עצמו למשהו אחר לחלוטין. השני יודע עוד כמה דברים על העולם ויש לו גם תעודה להוכיח את זה.

 

[מהורהרת12345]

אכן זה מה שאני מחפשת

דוקטורט על האמת.רק שאני לא עושה זאת כדיי להשיג 100 וכדיי שתהיי לי תעודה,אלא שמבחינתי זה יותר אמיתי..אני לא יכולה פשוט להתעלם מדברים ולשקוע בתוך בועה אשלייתית..ככה אני לא אהייה שלמה עם עצמי,אפרופו שלמות.. ברור שהראשון יותר התקדם,אבל אם במקרה הראשון הזה הוא אני,אז הוא לא יכול שלא לברר את האמת הכללית,הוא לא יכול פשוט להתעלם ולזרום עם איך שהוא מרגיש. אני חושבת שכבר דיברנו על זה,ניתן לומר שהדבר המרכזי החשוב הוא לווא דווקא שאני אהיה שקטה עם עצמי וארגיש בטוב ובשמחה,יותר חשוב לי ליצור מודעות ולעשות דוקטורט על האמת אם ברצונך לקרוא לזה כך..אני לא עושה את זה בשביל עצמי ובשביל שאני ארגיש טוב,אני עושה את זה כי זה חשוב לי יותר מדברים אחרים,יותר מההנאות הקטנות שבחיים..זה ניראה לי יותר מעניין,מאשר לאטום אוזניים ולשקוע באשליות של האמת המיוחדת והמושלמת שלי. השני (כפי שאני רואה את זה) לא עושה את זה רק בשביל שהוא יידע על זה,הוא עושה את זה במטרה שאולי הוא יצליח לגלות דברים חדשים בנוגע לאמת ושהוא ייחקור..שוב פעם,כפי שציינתי בעבר,האנשים שהצליחו לקדם את העולם הזה ואשכרה לשנות את תפיסת המציאות הם האנשים שחיפשו מעבר לנחמות הקטנות שבחיי היום-יום,מעבר לאיך שהם מרגישים ומעבר לאיך שהם חווים את האמת באופן ראשוני.

 

[hilabarak]

אני שמח שהגענו לחילוקי דיעות

יותר פילוסופיים ופחות ברמה האישיותית. בגדול אני מסכם (אם טעיתי אז תסתרי) את טוענת למען האמת הכללית וההתעלות שלה מעל הקטנוניות האישית. אני טוען למען האמת האישית שדרכה משפיעים גם על הכלל. אני אסנגר על טענותיי דרך שתי טענות מרכזיות (שלי כמובן): 1. לדעתי אין בכלל דבר כזה - אמת. אם תקחי את היטלר, את חייבת לקבל שיש זוויות הסתכלות שדרכם הוא צדק במעשיו מבחינתו. נניח לרגע שהוא אכן האמין באמונה שלמה שהיהודים מהווים איום על בני עמו, אז חובתו להגן על בני עמו. מכל מקום שתסובבי את זה אין ממש אמת, יש רק זוויות הסתכלות עם יותר מוסר ועם פחות. גם בכלכלה - האם ביבי צודק או טועה ? אין דרך לומר. מזווית סוציאלית הוא כנראה שוגה. מזווית כלכלית הוא צודק. בקיצור בעיני אין אמת. 2. כל האנשים שחיפשו אמת כללית לא השפיעו כמעט על כלום. עם כל הכבוד לפילוסופים ידועים כמו ניטשה או שופנהאור. וואלה אין אחד כולל לא אני שיודע בכלל מה התורה שלהם. אכן שמעתי עליהם, אך אין לי מושג מה הם אמרו. אבל נסיך אחד שחי לו לפני 2,500 שנה, שלא הלך לחפש אמת כללית, אלא תרופה ל"אי נחת" של עצמו ומצא פתרון לטענתו. הצליח לסחוב אחריו מליארד איש. והיופי שהרבה מאוד אנשים מקצה אחר של כדור הארץ (כמוני למשל והרבה בני מערב) קוראים את הגותו ומנסים ליישם את דרכו. והינה זה שחיפש ב"קטנוניות" אחר הרגשה טובה לעצמו, מצא עצמו משנה עולמות אלפי שנים אחרי מותו. והשפעתו במערב רק גדלה והולכת גם דרך הדאלי למה שהוא בודהיסט כידוע לך. החוק הבסיסי של היקום הוא החוק הראשון של ניוטון. כל כוח שתפעיל יפעל כוח נגדי. בודהא פעל פנימה ומילארד איש נמשכו לתוך עולמו. את יכולה לחפש החוצה, ולדעתי כמו שהחוק הראשון של ניוטון מנבה את תרדפי אחרי הדברים במקום למשוך אלייך. בכל מקרה אני אישית לא שמעתי על מישהו שריפא את נפשו או נפש זולתו בדרך של חיפוש אחר דברים מחוץ לו. אפילו פרוייד לקח סמים שגרמו לו להתבונן פנימה. ובעיני בהחלט בודהא ופרויד הכי משפיעים בתחום הנפש כחלוצים. אני מקווה שלא תביאי את איינשטיין כדוגמא למישהו שמצא אמת חיצונית ושינה עולם, כי אנו עוסקים בנושא מודעות ולא בפיסיקה.

 

[מהורהרת12345]

מממ

אולי באמת זה מה שהעולם צריך בעצם?לא חיפוש אחריי אמת,אלא פשוט שכל אחד יהיה שלם עם עצמו וככה יהיה טוב?אבל זה לא אמיתי מספיק. זה מזכיר לי גם את דרך העבודה בטיפול פסיכולוגי-שאין ממש אמת אובייקטיבית,והמטפל הוא בתפקיד של "מקשיבן" ובכך הוא עוזר לבן אדם להגיע אל עצמו,מאשר שהוא בתפקיד של"נותן דיווח של מה שהוא חושב" כי בסופו של דבר זה לא עוזר לבן אדם,והמטרה של הטיפול זה לעזור לבן אדם. השאלה היא האם אני צריכה לזנוח את הכללים או את החוקים או את המסקנות שאני רוצה להגיע אליהן.ואני לא יכולה לוותר על זה. ואיך אתה יכול להסביר את החוק של ניוטון? ומה לעשות,אני לווא דווקא מדברת על חקירה בנושא המודעות או הנפש..וניראה לי דווקא שאינשטיין זו דוגמא רלוונטית. ויש סתירה מסויימת.החקירה הזו מתחילה מחוסר במשהו,אכן אני מסכימה איתך שזהו מצב פסיכולוגי או בעייה פסיכולוגית ולא פילוסופית או מדעית.אני חושבת שזה מתחיל מיזה.מהחוסר סיפוק שאתה חווה במה שיש לך כרגע,מיזה אתה שואף להשיג דברים יותר גדולים,או כפי שאתה מנסח את זה(אם הבנתי אותך נכון) לרדוף בעצם אחריי כלום..ויש אנשים שבאמת מתוך החוסר שלהם ממשיכים כל החיים לרדוף אחריי כלום,ויש אנשים שמצליחים ליצור דברים עצומים מתוך החוסר שלהם-דוגמת אינשטיין,או ניוטון,או מלא אנשים אחרים,כי זה דיי ברור שהאנשים האלו שילמו איזהשהוא מחיר מבחינת ההרגשה האישית שלהם ומבחינת לחוות את החיים ולהנות,כי הם הרגישו את החוסר סיפוק בדברים האלו,(כנראה בגלל סיבות פסיכולוגיות)ולכן הם שאפו לדברים אחרים,ומכאן מתחילה כל יצירה אנושית.אני לא מדברת על כולם,אבל לפחות חלק.כמובן שיש אנשים שגם השפיעו בדרכים אחרות כמו בודהא,אני לווא דווקא מדברת על לרפות את הנפש! אז מה אם אנחנו עוסקים בנושא מודעות ולא פיסיקה?בעייני זה קשור ורלוונטי,כפי שהסברתי מיקודם..אם היית שואף "לתקן" את כולם מבחינה פסיכולוגית אז היית מפספס המון דברים שלפי דעתי הם יותר בעליי ערך מאשר להרגיש טוב בחיי היום יום(לפי דעתי חיים סתמיים)מה עם שייקספיר,או כל הסופרים הגדולים?אם הם לא היו נושאים את הכאב האישי שלהם,הם פשוט לא היו מגיעים לאן שהם הגיעו..יש ציטוט כזה,אני לא זוכרת בדיוק אבל משהו בסגנון "שום יצירה אינה יכולה להיות טובה אם אינה עברה את תהפוכות הלילה" כלומר שהיצירה מתחילה מכאב,מחוסר.אני לא מכלילה,אני לא רוצה לכאוב בכוונה את החיים רק כדיי להגיע לאנשהוא,אני יודעת שאם אני רוצה להשפיע על אנשים קודם כל אני צריכה להשפיע על עצמי.ואז באה השאלה -אני לוא דווקא חייבת להשפיע על אנשים במישור הזה,אני יכולה לחפש את האמת הכללית(וכן,להיות צופה על החיים במקום לחוות אותם אבל זו גם דרך לעשות משהו משמעותי ותורם)ואפילו לווא דווקא לחפש את האמת הכללית(כי כמו שאמרת לא בטוח שיש כזו) אבל יש גם עשייה שהיא לא קשורה ללתת לאנשים להרגיש טוב עם עצמם..במיוחד אם אתה לא רואה את העניין בתור ערך מרכזי. תחום מודעות/נפש זה התחום היחידי?לא.יש דרכים אחרות להשפיע,לחדש בהם.ושוב פעם,כשהמטרה העיקרית היא לא שאני ארגיש טוב מבחינה אישית(אז באמת הייתי פונה לתחומים האלו) והפילוסופים האלו כן השפיעו,הם שינו בתפיסה וזה המון.זה שהיום האנשים לא קוראים את הדברים שלהם זה משהו אחר..זה לא אומר שהם לא השפיעו..ההשפעה לא נמדדת ע"י כמות האנשים שמאמינים/קוראים/יודעים על אותם האנשים.זה מבחינת המהות עצמה,שינויי בדרך ההסתכלות,לא משנה שהיום רוב האנשים לא יודעים על זה.אני מעריכה את הדבר עצמו,את החקירה המהותית הזו ואת הרצון להבין יותר-לא מה שנשאר מיזה היום מבחינת ההשפעה שיש לזה על אנשים אחרים.

 

[hilabarak]

נהיה לנו כבר רומן, אבל זה מעניין

לדעתי יש לך תפיסה רומנטית על החיים לפיה יש שני סוגי חיים : 1. בינוניות שמסתפקת בחיים רגילים ללא השגים וללא כאבים, ואלו חיים ללא סיפוק. 2. חיים שנועדו לגדולה והישגים שבהם האדם מקריב עצמו למען הישגים גדולים והאנושות. מצד אחד כאילו יש הקרבה (אבל רק כאילו), לדעתי את באמת ובתמים מאמינה שאותו אחד חי חיים מלאים בעוד השאר מבזבזים את מתנת החיים על "קטנות". אני חולק עלייך בכלל מהבסיס (אם הבנתי אותך נכון ולא נראה לי שאני טועה - שוחחנו די הרבה). בעיני יש שני סוגי חיים : 1. רב מימדיים בהם האדם חווה את כל ה"עושר" שיש ליקום להציע ללא קשר דווקא להישג "מוכר". הוא חווה משפחה וזוגיות וטיולים לחו"ל ולא מתפשר במקצוע ומממש עצמו שם וחברים וסתם גינה אחה"צ עם הילדים וטיולי משפחות ואבטיח בקיץ בים וכל שטות שיש ליקום להציע. 2. אנשים שעושים רק מה שנוח להם ולא מתאמצים ולהפוך לרב מימדיים. אחד משקיע עצמו בעסקים כי זה נוח ומזניח את המשפחה, השני נהיה פקיד חסר משמעות ורק יודע לחזור בשעה 17:00 לארוחה של אישתו, ואן גוך שמרוב האובססיה ליצור כרת לעצמו אוזן ואפילו נפוליאון או סדאם שנתקעו בתוך תחושת הגדולה וכולי. אנשים שבעצם שרפו את החיים על אותו דבר בדיוק, בעיני הם יותר מסוממים מאשר אנשים שהשיגו גדולה. אצל חלק מהם זה יצר שיממון ואצל חלק זה יצר "אשלייה" של גדולה. מעטים האנשים שמיצו באמת בצורה רב מימדית את החיים. עכשיו אני מניח שאת מפחדת משריפת החיים לחינם כפי שבטח ראית מישהו שעושה (דוד, אח, הורה). ואני חושד שאת הולכת לצד השני, אדם שמפחד לגמור כפקיד לפעמים מוצא עצמו מנכ"ל ללא חיים. הוא ברח מפקידות משמימה והפך למנכ"ל שומם. החיים הם לא שחור ולבן יש הרבה גוונים וזה שמיהו לא מיצה אותם, לא אומר עליי ועלייך כלום. החיים הם מאמץ רציף ומתמיד. כל שיחה בעבר שניהלתי עם אישתי כדי לשפר את התקשורת היא נכס שלי היום. כל פעם שהתבוננתי על טעויות של הורים, זה נכס שלי היום כשאני הורה. כל מה שלמדתי באוניברסיטה, כל פגישה בה טרחתי לשתף פעולה בעבודה, כל הרצאה שנתתי, כל ספר רוחניות שקראתי וכל מילה שאני כותב בפורום או קורא. ואפשר לפרוט זאת לעוד אלף אלפי פרוטות כולל הטיול שלי למזרח בגיל 22 והטירונות שלי והזמן שפיקדתי על אנשים, הכל זה חלק ממני. כולל הספר שכתבתי בין אם יהיה רב מכר כפי שאני מאמין ובין אם ייקבר על המדפים, הגדולה לא נמצאת במספרים אלא בזה שהיה לי אומץ לכתוב ולשלוח לחברים שיעשו ביקורת ולמו"ל ובסוף הוא נמצא על המדף. והינה בלי חיפוש אחר גדולה הריני ממצה, ולא מעט אמרו לי בפירוש שעזרתי להם לעשות שינוי. אז זה משנה אם ההיסטוריה תדע מי אני, או שעזרתי רק ל 50 ? החיים ה"גדולים" מורכבים מאלפי חיים "קטנים" והרומנטיקנים שרואים רק את ה"גדול" לדעתי סופם שימצאו רק רוח. את יודעת שמי שזורע רוח קוצר סערה. גם איינשטיין וניוטון לא חיפשו דברים גדולים, אלה באו אליהם אחרי הרבה שנות לימוד וחקירה במישור הפיסי והראלי. הם חקרו בתשוקה את המדע וגילו דברים גדולים.

 

[מהורהרת12345]

קשה לי למצוא ערך בדברים האלו

בכל הדברים הקטנים שיש ליקום להציע,בארוחות משפחתיות עם אבטיח בימי שבת.יופי טופי..זה ניראה לי משעמם ונורמאלי מידיי.. אתה צודק אבל,יש לך יכולת להבין אנשים,זה באמת על סמך מה שראיתי מאנשים מבוגרים מסביבי שאמורים לייצג לי את הדרך הנכונה כביכול למימוש וסיפוק. ...מהרוח יכולים לצאת דברים נפלאים ונהדרים..ולא רק סערה.אולי סערת נפש מסויימת,אבל אולי זה המחיר שצריך לשלם. יכול להיות שהגדולה נמצאת גם בדברים הקטנים,אבל עדיין אני חושבת שדברים אחרים הם יותר נחשבים בעייני מההנאות הקטנות של החיים שלפי דעתי הן סתמיות.. אני לא יכולה להסתפק בכל הדברים הקטנים שיש ליקום להציע-כבר נסיתי את זה ואני רוצה עוד,אני רוצה משהו גדול יותר,אדיר ועוצמתי יותר. וברור שזה מתחיל מהפנימיות-אחרת זה לא עובד..הגדולה זה רק משהו חיצוני -חלק האנשים מצליחים ליצור גדולה וחלק לא-עדיין אני שואפת לזה-אני לא רוצה להשכח בעולם ולהיות לא משמעותית.

 

[hilabarak]

יש לי יכולת להבין אנשים כי החוקים

הרבה יותר פשוטים ממה שנראה לכולם. כל האנשים כמעט רוצים את מה שהם רוצים ואינם מבינים שליקום חוקים משלו. בדרך כלל הם רוצים את מה שההורים הראו להם או ההיפך בדיוק כי מה שראו בבית לא מצא חן בעיניהם. אבל הפואנטה העיקרית היא שלא מעניין את אף אחד מה אנחנו רוצים, ליקום יש את חוקי המשחק שלו. אתה יכול לרצות דברים קטנים או גדולים דו מימד או רב מימד להתאהב בחקירה שיכלית או לא להאמין בה בכלל. כל זה לא קשור לחוקים סביבך. החוקים הם רב מימדיות מאוזנת. אין אפשרות להסתפק בחד גוניות ולהיות ממומש ואי אפשר להיות לא מאוזן וליהנות. לא כי ברק אמר, אלא כי ככה החיים בנויים. הדרך שלך לצערי תוביל אותך גם לחד גוניות של חיפוש אחר גדולה כזו או אחרת וגם לחוסר איזון כי אינך מחפשת דבר אחר. אבל אני לא מאמין שתקשיבי לניסיון שלי, אז תלכי בדרכך. הייתי מאחל לך שתצליחי, אבל זה בעיני כמו לאחל הצלחה לאדם שאומר שהוא יצלח את האוקיאנוס בשחייה. אין לי ספק שהדרך הזו של חיפוש אחר דברים גדולים והקטנת הקטנים, לא תשרת אותך באופן שאת מאמינה. ודרך אגב לרצות לא להישכח זה לא מעיד על גדולה, אלא הרבה יותר על אגו. רק את האגו מענין מי יזכור אותנו, החלקים הגדולים בנו באמת מוכנים לתרום בלי קשר לשאלה האם מישהו ידע שאנחנו מאחורי זה, הם מעל האגו.

 

[hilabarak]

משהו קטן בנוסף, היום הבת שלי

(בת 5) ביקשה ממני להכין לה לימונדה. בקיצור היא הכינה את המצרכים ולקחה בטעות מלח. היא לקחה כפית וחשבה שהיא מכניסה כפית סוכר לפה, בקיצור מסכנה. ביקשה ממני מים ואיך שהיא שותה אני רואה את הפרצוף שלה עדיין מתעוות (לקחה כמות מלח רצינית), אני כבר לא יכול להתאפק ונקרע מצחוק. בקיצור פתאום אני נזכר בחבר של אחי כשהיינו צעירים וגרים עוד בבית ההורים, לקח בקבוק ערק מזג ושתה כוס מלאה בחושבו שזה מיים. הוא כמעט התעלף וגם אז התגלגלנו על הרצפה מרוב צחוק. מהון להון שעה שלמה בקושי הפסקתי לצחוק. עכשיו היום בעבודה היה לי אחלה יום מבחינת התקדמות הפרוייקט שאני מנהל, ובמקרה הגיע אישתו של אחד החברה וסיפרו לה שכתבתי ספר וסיפרתי לה על הנושא והיא נורא התלהבה מהספר וביקשה עותק וטענה שהיא תספר לחברות וכולי. מה שאני מנסה לומר שאחד לא בא על חשבון השני. זה שקרו דברים מענינים וטובים וגדולים בעבודה זה לא תחליף ל"קטנות" שקרו בבית. אותו מקרה עם הערק היה לפני 15 שנה ועדיין צחקתי ממנו היום כאילו קרה השבוע. היום הנהדר בעבודה היה הרבה פחות נהדר אם לא היה לי בית עם "דברים קטנים" לחזור אליו. ואני מסכים שה"דברים הקטנים" בבית היו פחות מהנים אם לא היה לי ספר והרצאות ועבודה עם מימוש וכולי. כי אחד תלוי בשני. אבל בודאות לא אחד על חשבון השני, אלא אחד כתלות בשני. קורים דברים מאוד גדולים בחיי מהרבה כיוונים, אבל הם לעולם לא תחליף לסרט הטוב ולארטיק וטיול בגינה. גם כשאני מרצה בהתלהבות ל20 איש שטוענים שהיה נהדר וחלק באים באופן אישי לומר שעשו בזכותי שינוי כזה או אחר בחיים, זה עדיין נגמר אחרי שעה וחצי וצריך לחזור ל"קטנות" כי עד שהולכים לשיון יש עוד 3,000 שניות להעביר.

 

[מהורהרת12345]

אני יודעת שאני לא אוכל לעשות רק דבר

אחד.אבל ברוב הזמן כן..אתה מקבל את הדברים כמו שהם,אתה אומר שככה זה היקום,ואי אפשר להתווכח עם רב מימדיות מאוזנת..וזה כן קשור לחוקים מסביבך!אני מאמינה שהבן אדם יכול ליצור הכל,והחוקים יכולים להשתנות,כי אין דבר יותר חזק מכוח הרצון.. ובקשר של לרצות לא להשכח-יכול להיות שזה באמת אגו,אבל התכוונתי לזה שאני לא רוצה סתם לחיות בעולם ואני רוצה למצוא משהו משמעותי,כי בינתיים אני רואה שהקיום שלי הוא סתמי,ואני רוצה להצדיק את קיומי עליי אדמות ולעשות משהו מרחיק לכת.נכון,יש בי גם חלקים אחרים שלא קשורים לדברים האלו,חלקים יותר ריגשיים,אבל בכלליות זה דבר שאני חושבת עליו הרבה זמן ומספיק זמן כדיי לכתוב אותו פה,גם עם אני לא מסכימה איתו במאת האחוזים. ובקשר לבתך-אכן סיפור משעשע..האם סיפרתי לי כדיי לנסות להמחיש לי שיש אהבה בעולם? שיש רגשות שהם מעבר לכל ההגדרות והתיאורים? ניראה לי בתכלס זה מה שהתכוונת,וזה בסדר לא אכפת לי רק עדיף להיות יותר כנים. בכל מקרה-אני חצי מסכימה איתך וחצי לא..אני מקווה שהבנת מימה שהסברתי בנ"ל

 

[hilabarak]

שני דברים לי אלייך, הראשון הוא

שהסיפור על הבת שלי וחבר של אחי, לא קשור לאהבה. אלא קשור לעובדה הפשוטה שבסוף החיים מורכבים מזה שאתה מתפוצץ מצחוק על זה שמישהו "טעה" בין ערק למים או סוכר למלח. והסיפור הזה חי בך 15 שנה. לא היה פה ניסיון להסתיר אהבה לילד או משהו, הפואנטה היתה שהחיים מורכבים משטויות. דבר שני וחשוב יותר הוא טענתך על "הצדקת קיומך בעולם". אין לך מושג כמה האגו שלנו מתוחכם וערמומי. תפקידו הוא לעזור לנו לשרוד והוא קיבל לרשותו את השכל, הבעייה היא שבעזרת השכל הוא מגרש את החיים עצמם ומסובב אותנו עצמנו בכחש. אז האגו שלך יצר טיעון לכאורה "פוליטיקלי קורקט" של הצדקת קיום ואחרי זה תגידי לי "התכוונתי יותר לעשות משהו משמעותי" והסיפורים רק יתחלפו. אבל בסוף זה אגו, כי אף אחד מעולם לא ביקש ממך שתשאירי חותם או שתעשי משהו בעל משמעות או כל סיפור אחר. אפשר להגיד שאת אף אחד ממש לא מעניין אם הצדקת או שינית, פשוט אל תהיי אלימה או מזיקה. זה רק רצון אישי שלך, אל תקשרי זאת לזולת. ואם זה לא קשור לזולת, זה בהחלט אגו. הפרדוקס הוא שאני מאמין גדול בנתינה אבל בשילוב עם האגו האישי שלי. אני רוצה לעשות דברים גדולים כי אני נהנה מהם ולעולם לא אתרץ זאת ב"משמעות" או ,הצדקת קיום" אני פשוט נהנה. ואני יודע שאני לא יהנה רק מדברים גדולים לכן אני בהחלט נותן משקל כבד גם לקטנים. ובשביל הבנה זאת לא צריך להיות גאון הדור, מספיק להסתכל על היטלר נפולאיון וסדאם וקסטרו ואפילו קלינטון להבין שמעשים גדולים הם רק חלק מהחיים. את "מפרידה" לכאורה בין האגו והעשייה. ואז את טוענת שאת לא רוצה דברים גדולים בשביל האגו, אלא בשביל "הצדקת קיומך" כאילו את אלטרואיסטית. סך הכל את מפחדת להיות לא נחשבת כמו מישהו שראית במשפחה. עדיף שתודי בזה ואז תטפלי בזה. ותגידי לעצמך "האם אני צריכה לבלות חיים של מרדף אחרי "עשיית משהו" או כל קשקוש אחר, כי הוא (או היא) לא עשתה כלום ונתנו לחיים לחלוף". אני אעשה דברים מענינים וגדולים כי זה מספק את האגו. ואני אפעיל טיפה שכל ואבין שזה לא יספק אותי וכדאי בהחלט לתת משקל לקטנים. ואם אני לא יודעת ליהנות מים ואבטיח, אז אלך לים ואוכל אבטיח עד אלמד ליהנות גם מזה בדיוק כמו מהמעשים הגדולים. לא פחות ולא יותר. לא גדולים וקצת קטנים או קטנים וקצת גדולים גם וגם כולל נתינה , אבל הכל בשביל האגו האישי שלי שאני מבינה שזה יספק אותו יותר. ויש מספיק דוגמאות בהיסטוריה להראות כמה מרדף אחרי גדולה הוא ריקני כולל מרילין מונרו ומייק ברנט ומיליוני אחרים.

 

[מהורהרת12345]

מה זאת אומרת שאנ מפרידה

בין האגו לעשייה? אף אחד לא מבקש ממני לעשות דברים כאלה,אני זאת שמבקשת מעצמי. יכול להיות שאתה צודק-אולי המרדף הזה הוא רייקני..ואולי אין דבר יותר חשוב מאשר ההרגשה האישית של הבן אדם,ובכלל זה גם ההנאה או החוויה.כי בלעדי זה בעצם אין כלום. אני אצטרך לחשוב על זה.בכל מקרה תודה רבה על התגובות!

 

[hilabarak]

אני שמח, סיכמת זאת יפה מאוד

אנחנו בכל מקרה פועלים מתוך האגו כדי לרצות את עצמנו. חלק מסתפקים בדברים פשוטים וחלק רוצים גם לחלום בגדול. אבל אם בכל מקרה אתה פועל מהאגו להשיג תשוקה ומימוש כדי להביא עצמך לשלמות, כדאי שתעשה זאת בחוכמה. תסתכל על כל אלו בעבר שניסו להביא שלמות דרך "חלומות גדולי", תראה במה הם טעו ואל תחזור על זה. והטעות הקלאסית היא כמובן שהם שכחו את הדברים הקטנים, נוצרה להם ריקנות ואז הם נמשכו עוד ועוד לדברים הגדולים עד שהללו כילו אותם. וזה בהחלט מתאים למרלון ברנדו (מת בחוסר כל) מייק ברנט ומרילין מונרו שהתאבדו וכל הרודנים שהזכרנו ואפילו הגאון "נאש" שהמציא את תורת המשחקים ועשו עליו סרט "נפלאות התבונה". הוא גאון מדהים שזכה בפרס נובל וחצי מהקורסים בכלכלה מתבססים עליו, ונפל לתוך סכיזופרניה או משהו. כבר בהתחלת הסרט המרצה אומר שלו אומר לו, שגדולה מושגת דרך הכרה איטית ושיזהר מהחיפוש אחר הגדולה.

 

[אדון נוטרדם]

../images/Emo45.gif

שוב אני חייב להגיד שאני מאוד אוהב את הגישה שלך,ואתה אומר את אותם דברים שאני חושב אבל קשה לי לבטא במילים. נראה לי אני יבדוק את הספר שלך למרות שאני לא אוהב לקנות ספרים כאלה שאנשים כתובים כי יש מלא כאלה ואני אוהב שהשינוי בא ממך בדיוק כמו שסידהרתא סירב להיצטרף לקבוצת המאמינים של בודהא

 

[hilabarak]

הספר רק מציע כלים, השינוי יבוא ממך

תחשוב שאתה רוצה ללמוד מטמתיקה, האם תשב ומציא את חוקי החיבור חיסור וחזקות. אתה תשתמש בכלים אלו שפותחו ותחקור הלאה בעצמך ותפתח כלים חדשים. אני בהחלט מציע כלי עבודה, לא גישה שהופכת מישהו למאמין שלי, כי אני הרי לא בדיוק מאמין במשהו בעצמי (חוץ מאשר שיכולת ניתוח לרוב מועילה, וזה בהכרח משהו פנימי לא קשור אליי, אני רק יכול לחזק למישהו את יכולת הניתוח שלו). בדיוק כמו כל מה שאנו מדברים עליו כאן, לא הפכת למאמין, אלא השתמשת ביכולת המיקוד שלי כדי למקד רעיונות שחיו בך. דרך אגב, תודה על המחמאה.

 

[אדון נוטרדם]

אהבתי את האיבחון המדויק הזה