כשחפשתי בתנ"ך את התיאור הכי קרוב לאחרית
ימי העולם הזה, גליתי איום חד וגדול על כל המציאות האנושית. בסוף ספר מלאכי מתאר שם הבורא מצב שבמידה רבה אינו תלוי עוד בשליטתו, והוא מתאר רק את התגובה שיכולה להיות לו לאחר המעשה או אי המעשה. הוא אומר: .."הנה שלחתי את אליה לפני.." ובכך הוא אומר כאילו שהוא עשה את הפעולה האחרונה שיכול לעשות בעניין זה, וכאילו מה שנותר לו לעשות, זה לחכות ששליחו (אליה) יצליח לעשות על הארץ את מה שהטיל עליו. הוא מוסיף: "..פן אבוא.." כלומר אם לא יצליח אליה, מה שנותר לו זה רק לבוא בכדי להכות חרם את הארץ. (אם אני מבין נכון, המשמעות של "להכות חרם" בהקשר זה היא מוחלטת לכל הארץ, מחיקה טוטאלית של המין האדם.) יוצא גם, שיום ה' הגדול עתיד להתרחש רק במצב שבו אליה מצליח להשיב הכל ואם לא מצליח אליה, לא יהיה יום ה' הגדול, אלא מכת חרם. כאילו הגרעין האנושי הרצוי לבורא, מתוך כל האנושות, שקול לעובר המתפתח בסביבתו ללא קשר ישיר עם אביו (והקשר אמור להתחיל לאחר הלידה, סיום ההסתר, ועוד), והבורא או האב מצהיר שאם ולד זה יוולד עם פגם, הוא לא ירצה בו. אי הצלחת אליה להשיב הכל אולי שקול לולד פגום שאותו לא רצה הבורא, ואז הוא "יוריד אותו". כך יוצא שיום ה' הגדול, הוא המצב החיובי שיכול להתפתח בסוף, ובעצם כהמשך תהליך פיתוח וטיפוח של הגרעין/ולד אותו הוא בונה מאז אדם ראשון. זאת להבדיל מלהכות חרם, אין המשך התפתחות וטיפול, כאילו עושים הפלה לעובר עם מוטציות ועיוותים.
ימי העולם הזה, גליתי איום חד וגדול על כל המציאות האנושית. בסוף ספר מלאכי מתאר שם הבורא מצב שבמידה רבה אינו תלוי עוד בשליטתו, והוא מתאר רק את התגובה שיכולה להיות לו לאחר המעשה או אי המעשה. הוא אומר: .."הנה שלחתי את אליה לפני.." ובכך הוא אומר כאילו שהוא עשה את הפעולה האחרונה שיכול לעשות בעניין זה, וכאילו מה שנותר לו לעשות, זה לחכות ששליחו (אליה) יצליח לעשות על הארץ את מה שהטיל עליו. הוא מוסיף: "..פן אבוא.." כלומר אם לא יצליח אליה, מה שנותר לו זה רק לבוא בכדי להכות חרם את הארץ. (אם אני מבין נכון, המשמעות של "להכות חרם" בהקשר זה היא מוחלטת לכל הארץ, מחיקה טוטאלית של המין האדם.) יוצא גם, שיום ה' הגדול עתיד להתרחש רק במצב שבו אליה מצליח להשיב הכל ואם לא מצליח אליה, לא יהיה יום ה' הגדול, אלא מכת חרם. כאילו הגרעין האנושי הרצוי לבורא, מתוך כל האנושות, שקול לעובר המתפתח בסביבתו ללא קשר ישיר עם אביו (והקשר אמור להתחיל לאחר הלידה, סיום ההסתר, ועוד), והבורא או האב מצהיר שאם ולד זה יוולד עם פגם, הוא לא ירצה בו. אי הצלחת אליה להשיב הכל אולי שקול לולד פגום שאותו לא רצה הבורא, ואז הוא "יוריד אותו". כך יוצא שיום ה' הגדול, הוא המצב החיובי שיכול להתפתח בסוף, ובעצם כהמשך תהליך פיתוח וטיפוח של הגרעין/ולד אותו הוא בונה מאז אדם ראשון. זאת להבדיל מלהכות חרם, אין המשך התפתחות וטיפול, כאילו עושים הפלה לעובר עם מוטציות ועיוותים.