מספר הערות ברשותך
א. לעניין ההמראה בגובה צפיפות גבוה:
מצמרר לקרוא. נשמע שהוא משך "לפי הרגש" וציפה שהמטוס יגיב אותו דבר תמיד - מה שממש לא נכון. גובה צפיפות גבוה משפיע אחרת על משטחי ההיגוי וגם על המנוע (המנוע של 180 כ"ס כבר לא מפתח 180 כ"ס, כך שזוית הטיפוס חייבת להיות שטוחה יותר). אני לא מכיר את הססנה 172 כדי להיות קטנוני עם המספרים של המראה קצרה עם מכשול, אבל ברור שההמראה (היישר אל תוך הכביש המהיר והמשאית) בוצעה ללא שום מרווח בטיחות ולא בדיוק מירבי (כפי שהמראה ללא מרווח בטיחות דורשת). מי ששם את עצמו בפינה שלא יתלונן כשהמטוס בועט חזרה...
 
ב. ממש לא ברור לי העניין לגבי המעבר מסביב ל-Class B. טיסה בקו ישר מ-3O8 ל-KSTS עובר במדף ה-6,000-10,000 רגל של ה-Class B, מה שמאפשר טיסה בגובה 4,500 רגל בקו ישר בלי שום תוספות, ככה שאני לא מבין מדוע היה צריך טובות מבקרת הגישה של NoCal (דרך אגב - Northern California).
 
ג. הוא מספר על המתח כשהביט על מכווני הדלק ותהה אם יש לו מספיק דלק. האמנם אלמן ישראל? בדרך יש כמה שדות עם דלק (KHWD, KLVK, KCCR ועוד), למה לא לנחות ולתדלק? אפילו אם מדובר על מכה לאגו (ולארנק), איך תראה המכה שתגרום נחיתת אונס ללא דלק?
 
ד. אפילו אם אין כל אפשרויות אחרות, מה עם הכרזת חרום דלק על מנת לקבל אישור מעבר ב-Class B?
 
בחיי, שקשה לי להרגיש סימפטיה. הוא הכניס את עצמו לפינה מס' 2 (הדלק), זיהה שיש לו בעיה, וחוץ מלהתפלל, לא עשה שום דבר כדי לפתור אותה. לא ככה לימדו אותי ואני בטוח שגם לא אותו. אז שאפו שהוא מספר (כדי שנלמד), אבל באמת, לעשות אפס מוחלט ולקוות שהבעיה תסתדר מעצמה? לדעתי בסיפור הטיסה הזה, זהו החטא הגדול מכולם.
 
אשמח לשמוע דעות אחרות (אולי שונות משלי).
 
טל
