כשלפעמים הפורום משתלט על החיים...

[Shusho]

כשלפעמים הפורום משתלט על החיים...

יש לי מעל 50 בנות בפורום. לפחות 10 מהן איימו בהתאבדות, ניסו להתאבד, חותכות, חתכו, או פגעו בעצמן בדרך זו או אחרת. ואני אוהבת את הבנות שם, כל כך אוהבת, ועם חלקן יצרתי קשר כל כך טוב, וכמה מהן חברות מאוד טובות שלי גם במציאות. ולפעמים זה מכביד עלי. ובא לי לברוח מהפורום

נמאס "לבלות" לפחות ערב אחד בשבוע איתן, לספר להן כמה שיש עוד בשביל מה לחות, ויש עוד מה לעשות, ואני כאן בשבילן, וכל השאר. הן תמיד בוכות ושמחות ומאושרות, כי מיכל הצילה אותן שוב. ואני חזקה, ואני מסוגלת לזה, אבל אני חושבת שהיום באמת הספיק לי. שלוש במכה, זה רע, זה כואב, זה קשה, ואולי אני לא אצליח לעשות את זה שוב פעם אחת.

 

[sh53]

אז אולי כדאי לקחת הפסקה קלה?

קלה במובן של חצי יום - יום (במקרה כזה את לא צריכה מחליף/מחליפה) לפורום. יתכן וזה יספיק לך כדי להתחזק ולחזור עם אנרגיות חדשות לפורום

מילה טובה אפשר לומר?

נכנסתי לפורום שלך, את משקיעה כל כך המון, הוא כל כך מסודר, רואים שאוהבים אותך ומתייחסים אלייך יפה. קבלי

על ההשקעה, כי זה מגיע לך בהחלט

 

[Pure SilenCe]

אני לא יודעת מה השפיע עלי יותר..

טיילתי קצת בפורום כדי לראות את הסביבה, קראתי קצת עליך לנסות להכיר קצת.. ואולי זה בכלל הגיל הצעיר שלך שהדהים אותי. כה צעירה וכבר בוגרת ומנוסה.

אני חושבת זה מופלא שאת ככה עוזרת אבל חוששת שאולי פעם אחת זה יהיה "קצת" יותר מידי. מעמסה נפשית קשה לכולנו, לא משנה הגיל. אני לא חושבת שכדאי שתשאי בנטל הזה כשאת מרגישה "עייפה נפשית". כתבת שהן מרגישות ש"הצלת" אותן, זה אולי אומר שהן מפתחות בך ובשיחות שלכן מעין תלות. זה לא בריא. אניחושבת זה נהדר שהן סומכות עליך אבל כשאת מתחילה להישמע לעצמך כמו תקליט שבור כל שבוע אז משהו כאן לא בסדר. הן לא מפנימות את דברייך ועל זה את צריכה לדבר איתן. ויש לך כאן מקום לפרוק, לאזור כוחות, לקבל עזרה

 

[ToryMaster]

היי

כמו שאמרו לך כל כך הרבה פעמים קודם, קחי חופש. מניסיון אישי שלי - מותר להגיד לפעמים שאין לך כוח ושאת לא מסוגלת להתמודד עם זה עכשיו, תבקשי שיחכו עם זה כמה ימים שתוכלו לדבר (מניסיון עם החברות שלי, הן פשוט רוצות מישהו לדבר איתו, הן יחכו)

 

[neta s]

מיכלי

זה נשמע מאוד מכביד. מצד אחד הן חברות קרובות שלך (אפילו אם זה רק באינטרנט), וכבר יש לך קשר טוב איתן, מצד שני את עומדת מול הכאב שלהן, יודעת מה קורה להן, מה הן עושות לעצמן, ולא כל כך יודעת מה לעשות. את מרגישה את העצב, התסכון, אולי גם היאוש, רוצה לעזור, ויודעת שעם כל הרצון הטוב, את לא באמת הכתובת. והתוצאה היא שיש מסביבך המון קושי, ומעט מאוד דרכים לעזרה, וגם את, שתמיד מנסה להיות נורא חזקה, כבר מרגישה את הסבל בעצמך, ולא יודעת יותר מה אפשר לעשות... קשה לעמוד כמנהלת ולדעת שהמקסימום שאת יכולה לעשות זה להקשיב. קשה לדעת שגם "רק" להקשיב זה בעצם כל כך מכביד ומשאיר אותך בתחושה אולי חסרת אונים. את נמצאת שם בשבילן - זה הרבה, וזה חשוב. ואת לא לבד... אנחנו כאן, בפורום הזה, וגם בטלפון או במייל או במסר או בכל דרך אחרת. מותר להרגיש שזה כבד עליך. זה באמת כבד... את לא צריכה להתמודד לבד

 

[Shusho]

ומה עושים כשזה נהיה כבד מדי?

גם כשאני לוקחת פסק זמן.. זה מכביד עלי בסופו של דבר. גם כשיצאתי לטיול השנתי, במקום השקט, קיבלתי טלפונים מפה עד הודעה חדשה, חלק כדי לאחל לי בהצלחה שם, חלק לדבר סתם, וחלק לבכות. ולפעמים מתחשק לי לכבות את הפלאפון, לנתק את חוט הטלפון ולכבות את המחשב. זהו. שירדו ממני.

ומה קורה כשהם לא מסכימים לדבר עם סה"ר? לאן שולחים אותם אז?

 

[ToryMaster]

לפעמים

אפשר, מותר, ורצוי לכבות את הפלאפון, הטלפון ולרדת מהמחשב. גם את בנאדם וגם לך מגיע קצת שקט. אם נדמה לך שסכנה נשקפת לחייהם, פני לאפרת/נטע, אבל אל תנסי להכריח אותם לפנות לסה"ר, אדם שלא רוצה לקבל עזרה, אי אפשר לעזור לו, עד כמה שזה עצוב

 

[Shusho]

ממש לא מנסה להכריח...

אבל לצערי, כולן אמרו לי שניסו לפנות לסה"ר, ואסיפרו לי מה היה בשיחה, וקיבלו את אותן תשובות שאני קיבלתי בעבר (ולא עזרו לי, גם) - "אני מבינה שקשה לך". הן מצפות לתשובות אמיתיות, משהו יותר מזה. משהו כמו "תגידי להיא ככה וככה ותעשי שם ככה וככה אם את חושבת שזה נכון".

 

[neta s]

בעיה...

סה"ר עובדים בדרך שלהם, שהיא באמת בעיקר לתת במה כדי לדבר על מה שכואב. יש המון אנשים שזה עובד בשבילם, ויש להם הרבה אנשים קבועים שחוזרים. הבעיה היא שאנשים שמחפשים ממש ייעוץ, באמת לא יקבלו שם ייעוץ שכזה. קודם כל אני חושבת שזה מאוד מסוכן לייעץ על סמך שיחה אחת או כמה שיחות באינטרנט. ושנית, אני בכלל חושבת שייעוץ זה דבר בעייתי במיוחד במקומות רגשיים וכואבים. ומה שהכי מפריע לי, זה שהתוצאה היא שסה"ר לא יכולים לעזור, ומצפים ממך לתת פתרונות. ואת בנאדם מקסים, ועדין רק ילדה... מאיפה לך יש את הידע כדי להגיד להן מה לעשות? ומי יכול ורוצה לקחת אחריות כזו על עצמו? ואולי, באמת הדרך הכי טובה לעזור להן היא לתת להוציא את הבעה והג'יפה, במקום שלא ישפוט אותן ולא ייבהל גם אם יעלו שם הדברים הכי קשים. גם לי אין פתרונות ואני באמת חושבת שלאף אחד אין זה נורא נורא עצוב אבל זו המציאות

 

[neta s]

מעייף...

מיכלי נשמע שהם ממש רודפים אותך. שגם כשאת מנסה כבר למצוא איזה רגע של שקט, פינה בלי אף אחד, מצליחים להגיע אליך, לפרוץ את ההגנות, ולתבוע את התמיכה, ההבנה וההקשבה. את בטח יודעת שזו לא האחריות שלך, שאת לא אשמה, שזה בעצם לא ממש קשור אליך. יודעת, ומרגישה בכל זאת אחראית, רוצה לעזור, רוצה לתת יד איפה שקשה. אני לא אצא בהצהרות על זה שאת לא צריכה להרגיש אשמה, ושזה לא תלוי בך. אלה דברים שמבינים בראש, אבל בבטן ובלב מרגישים אחרת, ולא משנה מי "צודק". אני כן אדגיש שמותר להגיד עד כאן. מותר להפסיק לענות, לקחת פסק זמן, חופש, להתעקש על שקט במקום שאת צריכה אותו. לא רק מותר, אפילו הכרחי. אחרת השחיקה פשוט גדולה מידי, ואפשר רק לחפש מקום להתחבא בו. כמו שאמרה טורי, מי שלא רוצה לעזור לעצמו, קשה מאוד לעזור לו... וכן, זה תמיד עצוב נורא, ומתסכל, ואי אפשר שלא לחשוב שאם רק היינו אומרים עוד משהו אחד, אולי זה היה עושה את ההבדל. ובכל זאת, יש אנשים שלא רוצים שיעזרו להם. לא באמת. אולי הם לא מוכנים עדין, אולי הם יותר מידי כועסים, או עצובים, או לא סומכים על אף אחד יותר, ועם כל הקושי, אנחנו חייבים לתת להם לעשות את ההחלטה שלהם לבד. הדבר שאנחנו יכולים להציע, ואת זה אני מציעה לך גם כאן - זה לבוא ולדבר על זה. אולי אם נצליח להוציא את המילים, לספר על הקושי, הכאב, העצב והתסכול - זה יעזור קצת.

 

[ה מוזה]

זה עצוב

נכנסתי לפורום שלך אחרי ההודעה שלך כאן מודה ומתוודה זו הפעם הראשונה שנכנסתי ..קראתי כאן פורום דוליז וחשבתי לעצמי ..מעניין מה זה וגליתי מקום שוקק חיים של בנות צעירות ..מאוד צעירות עשה לי עצוב שכל כך הרבה ילדות ,כן..פשוט ילדות כמו שכתבת כאן "לפחות 10 מהן איימו בהתאבדות, ניסו להתאבד, חותכות, חתכו, או פגעו בעצמן בדרך זו או אחרת." קולטים? 10 מתוך 50 , זה המון ..זה יותר מדי לפעמים אני תוהה וכואבת מה קרה כאן בחברה הישראלית משהו קרה .איך זה שמתוך 50 10 ילדות כל כך כאובות ? 10 ילדות מנסות להתאבד ... רעבעק זה המון ואחכ לחשוב שאפשר להתנתק מזה ? בובה גם אם תכבי את הטלפון ואת המחשב זה נשאר בלב ... לא יודעת .. זה רק באינטרנט שיש כל כך הרבה כאב או שזה המדינה שאיבדה שפיות ואנחנו איתה פורום זה דבר שזורם בדם .. ואת זה אי אפשר לכבות או לנתק בהחלט כדאי והנה עשית את זה להוציא קצת ממה שיש בלב כדי שיהיו כוחות לעוד ימים ולילות ...

 

[Shusho]

ה מוזה...

המו שציטטתי בעבר ואצטט עוד הרבה... "זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם כמעט מכלום עם מי לישון, עם מי לקום ואיפה הילדות שלנו? בתוך מחשב, בתוך אתר של כמה מופרעים שכבר איבדו את הרצון שיהיו להם פנים" לפעמים אני יוצאת עם חברות שלי, סתם נפגשת איתן, רק כדי להרגיש שלא כולן מטורפים לגמרי... ושהשגעון פשוט מתרכז באינטרנט. ואולי זו רק אני.

 

[Shusho]

ה מוזה...

כמו שציטטתי בעבר ואצטט גם שוב, "זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם כמעט מכלום עם מי לישון, עם מי לקום ואיפה הילדות שלנו? בתוך מחשב, בתוך אתר של כמה מופרעים שכבר איבדו את הרצון שיהיו להם פנים" הפתרון שלי, לזכור שיש משהו מעבר לחיים המטורפים כאן באינטרנט, זה לצאת קצת החוצה עם החברות/חבר, לזכור שמישהו כאן בסדר בסך הכל, ואולי זו רק אני.

 

[Shusho]

../images/Emo12.gif

מה שמוזר, זה שלקח לזה 10 דקות לשלוח את העותק השני.