הראשונה לציון
New member
כשמאבדים את התאבון בגלל דלקת ראות חריפה
לפני חודש וחצי חליתי בדלקת ראות שלא מגיבה לאנטיביוטיקה. עדיין יש לי סמפטומים אבל אני כבר אחרי החלק הקשה של המחלה. אחד הסמפטומים שנשארו זה חוסר תאבון. מאז שחליתי ירדתי 20 ק"ג. בין השאר, הייתי מאושפזת כי זה היה מאוד מקיף. אני חולה כבר חודש וחצי והרופאים מצפים להחלמה מלאה רק בעוד חודש. המצב שלי השתפר מאוד, אני יכולה לנשום שוב, כמעט לא משתעלת, החום ירד והריאה לא מחרחרת [לפחות הפסקתי לשמוע את החרחורים בלי סטטוסקופ]. מה שכן, אין לי תחושת רעב או שובע. הכל מלוח לי והמתוק חמוץ לי במקרה הטוב. אני אוכלת רק בלחץ חברתי כשמציעים לי ולא נעים לסרב. מעבר לכך לא רואה את הטעם לאכול אם הגוף שלי לא מרגיש צורך. הרופא טוען שזה טבעי חוסר תאבון במצב כזה. אם כבר אני מקפידה לשתות מרק כדי לצאת ידי חובה ולא להגיע לתת תזונה או התייבשות. לפחות מרגישה כשצמאה. השאלה היא, האם להכריח את עצמי לאכול? אין לי בעיה עם החוסר התאבון אבל איך אני אמורה להתמודד עם חוסר הרצון לאכול ועם המחסור בתחושת השובע?
לפני חודש וחצי חליתי בדלקת ראות שלא מגיבה לאנטיביוטיקה. עדיין יש לי סמפטומים אבל אני כבר אחרי החלק הקשה של המחלה. אחד הסמפטומים שנשארו זה חוסר תאבון. מאז שחליתי ירדתי 20 ק"ג. בין השאר, הייתי מאושפזת כי זה היה מאוד מקיף. אני חולה כבר חודש וחצי והרופאים מצפים להחלמה מלאה רק בעוד חודש. המצב שלי השתפר מאוד, אני יכולה לנשום שוב, כמעט לא משתעלת, החום ירד והריאה לא מחרחרת [לפחות הפסקתי לשמוע את החרחורים בלי סטטוסקופ]. מה שכן, אין לי תחושת רעב או שובע. הכל מלוח לי והמתוק חמוץ לי במקרה הטוב. אני אוכלת רק בלחץ חברתי כשמציעים לי ולא נעים לסרב. מעבר לכך לא רואה את הטעם לאכול אם הגוף שלי לא מרגיש צורך. הרופא טוען שזה טבעי חוסר תאבון במצב כזה. אם כבר אני מקפידה לשתות מרק כדי לצאת ידי חובה ולא להגיע לתת תזונה או התייבשות. לפחות מרגישה כשצמאה. השאלה היא, האם להכריח את עצמי לאכול? אין לי בעיה עם החוסר התאבון אבל איך אני אמורה להתמודד עם חוסר הרצון לאכול ועם המחסור בתחושת השובע?