מבחינת נוחות, אתה בוודאי צודק. זה יותר קל.
אישית, בינתיים לא עולה בדעתי להגיש כך, אלא אם בני משפחתי ממש יתעקשו על זה.
אבל אני עושה "חטא" אחר בקשר לספגטי או מקרוני ברוטב עגבניות...
בגיל 17 בערך, הייתי בביקור אצל הדודים שהיו לי בשוויץ (היו. כבר אינם, לצערי). ושם הדודה שלי לימדה אותי לאכול ספגטי ברוטב עגבניות, כמו שהאיטלקים אוכלים. כלומר, לסובב את הספגטי על המזלג. היא אמרה שלִילדים זה לפעמים קצת מסובך, אז מלמדים אותם לסובב את המזלג על כף, וכך הכף עוזרת להם קצת.
אבל - החטא: אצלי בבית, אני נוהגת לחתוך לילדים את הספגטי או את המקרוני בסכין ובמזלג, לפני או אחרי מזיגת הרוטב. והאמת, גם לעצמי. כי לא אוהבת שמסתבכים עם האיטריות הארוכות. ולא אוהבת לראות ולשמוע אנשים ש"שואבים" את האיטריות הארוכות לפה, עם או בלי רוטב. זה דוחה אותי מאד, ולפעמים זה גם מתיז רוטב על הבגדים.
מה שעוד לימדה אותי אותה דודה יקרה, זה על תבלין ה
אורגנו, שלא הכרתי לפני כן, והתאהבתי בו מאז. לטעמי, הוא זה ש"עושה" את הרוטב. הוא והחרדל, שאותו למדתי מאמא שלי להוסיף (לרוטב עגבניות ולתבשילים ולסלטים רבים נוספים).