כשנגמרת המסיבה.

[סופגניה*]

כשנגמרת המסיבה.

כשנגמרת המסיבה,מורידים את המסיכה. מאפסנים בארון-אולי לשנה הבאה. נותנים לגעת, להתקרב, מוכנים להראות את הפנים-צוחקות וגם עצובות. כן. כאן רואים את ה``בפנים`` ושם בחוץ החזות. אך אמור נא לי- עומד מולי? אתה. איפור כבד אני רואה. מסיכה ועוד מסיכה. לא נותן לנגוע, לא נותן להתקרב. עטיפה על גבי עטיפה, עד שמצליחה לקלף אחת, מוסיף מהר עוד שיכבה. האם ניתן לראות מתחת לכל המלבושים? כשלתי, מודה. רציתי, ניסיתי, השתדלתי, אבל, פשוט, לא מצליחה. ועוד אומר לך, נביא זעם שכמותך. יש גם מקום לשמחה, לעליזות, לצהלה. האם תוכל, פעם, להשאיר הודעה שמחה? שיש בה נחמה? תקווה? אולי אפילו טיפ טיפונת אהבה? האם יכול אתה? התשתדל בשבילי? בבקשה?

 

[*חץ*]

שיר שמח?!

איך מרגישים שמח? רק שירי שיכורים, שמחים. ואני כל כך שמח איתך ולא מיין. את רואה את הדמעות בלבד ולא את האושר הגנוז בן, ואני כל כך שמח בך. דמעות של אושר ילדתי, זולגות גם הן. ואני דומע בגללך ,בעבורך, בעבורינו. ומרב האושר הנפלא, איני פנוי, לשמחה.