יותר נכון- "כשהרגשתי את אלוהים..." ../images/Emo9.gif
הסיפור שלי מאוד יפה דווקא... זה התחיל דוקא עם ספר של גורו בהודו שאמר שהוא אלוהים.. אבל בסופו של דבר מצאתי את אלוהים שלי שטיילתי במדבר בערבה.. הייתי גר בקיבוץ ליד וכמעט כל יום הייתי עושה לי טיול ומתחבר לרוחניות שבי. זה היה תהליך הדרגתי שהרגשתי יותר ויותר אהבה אליו ובתוכי, וגם עם הזמן הרגשתי את האהבה שלו אלי.. בו זמנית. נרגשתי אותו בתוכי ואיתי כי אלוהים הוא אהבה!
ואני כותב את זה שוב ושוב בכוונה..
שאנשים יבינו כמה זה פשוט.. למרות שיש עוד הרבה מעבר. וזה כבר חיים שלמים ללמוד את החכמה הפנימית הזאת. כל האמת נמצאת מבפנים וכולנו יכולים למצוא אותה. כל יום אני מדבר עם אלוהים ומרגיש שאני איתו. וכמו שאני יכול-
כל אחד יכול! השאלה היא כמה הלב שלנו פתוח.. וכמה אנחנו רוצים להאמין ולקבל זאת. זה לא משהו שהוא חובה וחייבים לעשות- זה פשוט משפר את החיים כל כך, ונותן לנו מטרה ופשוט ביטחון. מישהו שתמיד איתנו. ושאנחנו לא לבד.
זה גם חשוב לפי דעתי להאמין באלוהים כי זה להאמין בביחד של כולנו. הרי אין אלוהים שם ואנחנו פה.. אלוהים הוא בכל מקום, זאת אומרת שהוא בי ובך ובכל כולם!
זה מבחר בינינו ומזכיר לנו מה הכי חשוב. לא מה שבראש שלנו ובמה שאנחנו מאמינים ובאיזו דרך בחרנו- אלא פשוט מי שאנחנו! וכולנו מחוברים וכולנו אחד. לא צריך לחשוב ולנתח כל דבר, פשוט צריך
להרגיש! ואז כבר מבינים הכל. האמת ואמונה מתחילה בלב, לא הפוך!
חיבוק גדול ויום טוב!
גיל