כשרגשות פולשות למציאות
היום היה לי חלום מרתק, הייתי בן 17 (4 שנים מהיום) ועמדתי להתחתן עם מישהי בת 21 בבית דיי גדול שקניתי לנו (רציתי בית קטן אבל התפשרתי), דיברנו נהננו והקטע שממש שמתי לב עליו זה שבשלב מסויים חשדתי שזה חלום אבל לא רציתי לעשות בדיקת מציאות כי זה היה כול כך מושלם, הייתי עם בחורת חלומותי (קצת קצת אירוני...) בבית ענק ופשוט לא רציתי לגלות לרגע שזה לא אמיתי. ואז הלכתי לסיבוב בבית כמה זמן לפני החתונה יצאתי לרגע עם כמה חברים ואז פגשתי כמה אנשים שסיפרתי להם שאני עומד להתחתן והם התעצבנו על זה שאני מתחתן בגיל כול כך צעיר הורידו לי את החליפה וזרקו לי אותה לערימת בגדים מלוכלכים, צרחו עלי לגבי זה וכשהם הפסיקו הדבר הראשון שעשיתי היה לחפש את החליפה שלי וכשמצאתי פשוט רצתי לחתונה שעמדה להיות בכול רגע, רצתי מהר ככול שיכולתי ובסוף איחרתי לחתונה של עצמי, היא כול כך כאסה שהיא פשוט הלכה משם, עזבה אותי...
כשהיתעוררתי הייתי כול כך עצוב ממה שקרה בחלום שלי, הרגשתי כאילו אני אותו אדם שלפני רגע זרקו אותו. והדבר הכי עצוב זה שלא ידעתי למה אני בוכה על משהו שלא קרה במציאות, לא ידעתי למה אני עצוב כול כך.
הדבר שהכי עצוב בסיפור הזה זה שבחיים האמיתיים אני לא מעז לומר מה אני מרגיש. אפילו בחלומות שלי, אני הורס הכל.
היום היה לי חלום מרתק, הייתי בן 17 (4 שנים מהיום) ועמדתי להתחתן עם מישהי בת 21 בבית דיי גדול שקניתי לנו (רציתי בית קטן אבל התפשרתי), דיברנו נהננו והקטע שממש שמתי לב עליו זה שבשלב מסויים חשדתי שזה חלום אבל לא רציתי לעשות בדיקת מציאות כי זה היה כול כך מושלם, הייתי עם בחורת חלומותי (קצת קצת אירוני...) בבית ענק ופשוט לא רציתי לגלות לרגע שזה לא אמיתי. ואז הלכתי לסיבוב בבית כמה זמן לפני החתונה יצאתי לרגע עם כמה חברים ואז פגשתי כמה אנשים שסיפרתי להם שאני עומד להתחתן והם התעצבנו על זה שאני מתחתן בגיל כול כך צעיר הורידו לי את החליפה וזרקו לי אותה לערימת בגדים מלוכלכים, צרחו עלי לגבי זה וכשהם הפסיקו הדבר הראשון שעשיתי היה לחפש את החליפה שלי וכשמצאתי פשוט רצתי לחתונה שעמדה להיות בכול רגע, רצתי מהר ככול שיכולתי ובסוף איחרתי לחתונה של עצמי, היא כול כך כאסה שהיא פשוט הלכה משם, עזבה אותי...
כשהיתעוררתי הייתי כול כך עצוב ממה שקרה בחלום שלי, הרגשתי כאילו אני אותו אדם שלפני רגע זרקו אותו. והדבר הכי עצוב זה שלא ידעתי למה אני בוכה על משהו שלא קרה במציאות, לא ידעתי למה אני עצוב כול כך.
הדבר שהכי עצוב בסיפור הזה זה שבחיים האמיתיים אני לא מעז לומר מה אני מרגיש. אפילו בחלומות שלי, אני הורס הכל.