כשתדעו לכם שאם מישהו

[ELY]

כשתדעו לכם שאם מישהו

מעביר עליכם ביקורת על הגוף שלכן או בכלל, הוא בן אדם חסר ביטחון ואומלל שמחפש "אישור" לזה שהוא נראה טוב "עליכם" או "על אנשים אחרים"

 

[rutti]

את צודקת בהחלט.

בא לי להרוג כאלה אנשים. הזכרת לי באמת מקרה אחד. יום אחד הייתי עם חברה טובה שלי אצל מישהי שהיא מכירה, ואותה אחת אומרת לחברה שלי: "השמנת, מה קרה" באותו רגע היה בא לי לקחת משהו ולהעיף עליה. הייתי ככ עצבנית

איזה דבר מרושע זה להגיד כזה דבר. ותבינו ,לחברה הזאת שלי עוד יש הפרעות אכילה והיא בעצמה ממש לא מרוצה מהגוף שלה. מה אני אגיד לכם... אני פשוט לא מבינה איזה יציאות יש לאנשים לפעמים...

 

[mikloi]

וואו, למישהי עם הפרעות אכילה

זה באמת מרושע להגיד.... מה שכן, תארו לעצמכן, שכשאני הפסקתי להיות רזה בהגזמה, ושקלתי בערך 49 או 50 ק"ג במקום 48, כל פעם שהייתי חוזרת מהפנימיה ההורים שלי היו שואלים אותי מה קרה שנהייתי שמנה כזו. זה לא פלא שיש לי תסביכים- מה שמפליא זה איך עם כאלו ´עידודים´ לא יצאתי אנורקסית... ותארו לכם שבמשקל 52 ק"ג (שהיום אני יודעת ש´יושב´ עלי טוב) הלכתי לחפש בגדים במתאים לי....ברצינות!!!

 

[rutti]

ואוו

במשקל 52 בגדים במתאים לי??? באמת קצת התחרפנת. נראה לי כדאי שתחנכי קצת את ההורים שלך. אני מקווה שעכשיו הם כבר בסדר עם זה כי דיבורים כאלה את לא ממש צריכה עכשיו. מי כן צריך? באמת מפליא שלא יצאת אנורקסית. זה רק מראה שאת חזקה ועם ראש על הכתפיים כמו שאומרים.

 

[mikloi]

תודה מתוקה!!!

דרך אגב, משקל בעיני הוא לא אומדן. מה שכן, באותם ימים רחוקים מידות הגוף שלי היו 94 (ציצי) 62 (מותן) ו90 (טוסיק), שזה ממש קרוב למושלם, ועדיין, הרגשתי...סליחה-ידעתי- שאני שמנה, ואנשים פשוט לא רואים את זה בגלל שאני יודעת להתלבש נכון.... פסיכית לגמרי. זה מה שאני....

 

[rutti]

בחיים אל תקראי לעצמך פסיכית.

איך אני מקנאה הלוואי שהמידה שלי בחזה הייתה מתקרבת ל-90.

 

[mikloi]

עכשיו זה 105, אז אל תקנאי

אבל עוד מעט, רק קצת, שתינו ( בעצם כולנו) נגיע למידות מושלמות והכל יהיה בסדר. אבל אני באמת פסיכית. הקטע עם מתאים לי היה רק דוגמא אחת....יש עוד...

 

[ELY]

כמה שקלת שהיית אותן מידות אלה?

 

[סירופ שוקולד]

את צודקת

אבל קשה לזכור את זה... דרך אגב, בקשר לשיחה של רותרות ומיקה: הערות מבני משפחה וחברים זה דבר נורא, ולפעמים אנשים פשוט לא מודעים למה שההערות האלה יכולות לגרום. והעניין הוא, שבדרך כלל ההערות האלה מביאות לתוצאות הפוכות- התסכול גורם לאכילת יתר, דיכאון, וכו... אני חושבת שבאופן אישי ההערות האלה בסופו של דבר דירבנו אותי להתחיל בדיאטה- אבל זה לא מצדיק אותן לרגע, כי הן פוגעות כמו אש. גם עכשיו ההערות לא לגמרי מפסיקות, וממשיכות לפגוע כל פעם מחדש. אומנם ירדתי במשקל, אבל עדיין יש את ההערות של ההורים "תזהרי שלא להשמין בחזרה". תריך ללמוד להתעלם מהערות מיותרות אני משערת.. אם מישהו יודע איך, בבקשה שיודיע לי

אוהבת המון, ס.ש.

 

[mikloi]

סירופית מתוקה

אני גיליתי שהדרךהטובה ביותר היא להקיף את עצמך בחברים. חברים אמיתיים תמיד יפרגנו! למשל חברה שלי אורית, כל פעם שאני בוכה לה כמה אני השמנתי וכמה היא רזתה, ישר היא אומרת שא. לא השמנתי עד כדי כך( איזו שקרנית מקסימה) וב. שזה הכל תלוי בי, והנה אני כבר על הדרך הנכונה, אז שאני לא אדאג. או אחותי הקטנה שנורא משתדלת. בהתחלה היא אמרה לי שנכון שאני כבר לא רזונת, אבל יש לי ממש גוף יפה, אז מה הבעיה. אח"כ היא מנתה רשימה של בנות לא רזות בכלל אבל סקסיות ויפות (ובראשן מרילין מונרו, אהובתי) אבל בסוף היא הסתכלה באלבום שלי ואמרה שאני צודקת, ובאמת כדאי לי לרזות, אבל לא אם זה יבוא על חשבון האושר האישי שלי. מצד שני, תמיד יש את אבא שלי, שכבר 10 שנים צובט לי את הלחי או המותן ואומר "ילדה´לה, לא מתאים לך להיות כזו שמנה" צריך לדעת לאזן, אני מניחה.