כשתלך...
כשתלך אני אשים את השיר הכי עצוב בעולם, ואקרא למותי שיבוא במהרה, ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי, שזה יעבור ושזה לא נורא. השמש תחסוך מראשי את קרניה, ציפורים יסרבו לזייף את שירן, כל עץ שאגע יהפוך לשלכת, פרחים יקמלו לשקיעה אדומה. ואני ארכיב משקפיים כהות ושחורות, לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב, ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך, והלב שוב יזכיר איך שהוא נעזב. ובלילות אני אחלום, שאני לוקחת את ידייך, ואומרת אני אוהבת אותך. ואנחנו פורשים את כנפינו, כמו שני מלאכים לבנים ויפים, ויוצאים לטייל על שביל החלב, בלילה מלא כוכבים. אבל האבירים לקחו כבר את כל הנסיכות, ודהרו אל עוד אופק מתוק, הסופים הטובים נסגרו בספרים, אגדות נשארו אגדות. ואם תראה פעם קבר שעליו חרוט: "אני מתגעגעת", תדע שזה אני, ושהפסקתי לבכות.
כשתלך אני אשים את השיר הכי עצוב בעולם, ואקרא למותי שיבוא במהרה, ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי, שזה יעבור ושזה לא נורא. השמש תחסוך מראשי את קרניה, ציפורים יסרבו לזייף את שירן, כל עץ שאגע יהפוך לשלכת, פרחים יקמלו לשקיעה אדומה. ואני ארכיב משקפיים כהות ושחורות, לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב, ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך, והלב שוב יזכיר איך שהוא נעזב. ובלילות אני אחלום, שאני לוקחת את ידייך, ואומרת אני אוהבת אותך. ואנחנו פורשים את כנפינו, כמו שני מלאכים לבנים ויפים, ויוצאים לטייל על שביל החלב, בלילה מלא כוכבים. אבל האבירים לקחו כבר את כל הנסיכות, ודהרו אל עוד אופק מתוק, הסופים הטובים נסגרו בספרים, אגדות נשארו אגדות. ואם תראה פעם קבר שעליו חרוט: "אני מתגעגעת", תדע שזה אני, ושהפסקתי לבכות.
