יש בעיה עם הכתבה והטוקבקיסטים התייחסו אליה
התמונה שמופיעה בה אישה עם עגלת תינוק על רקע עזובה וחורבה של ערימות חול ופסולת בניין עם כיתוב מתחת שאפשר ללכת בבטחה ברחובות - פשוט ציניות לשמה של עורך הכתבה. צוחקים לנו בפרצוף! עדי, אני מחזקת את ידיכם, נוער לודאי חזק שלא מוכן לוותר על העיר. אם המבוגרים לא מוכנים לעשות מעשה, יקומו הנערים וילמדו את כולם איך הדברים צריכים להיעשות. תלחמו על כל רעיון ועל כל תקציב שנותנים לכם לממש רעיונות שיכולים להביא בני נוער לפעול יחד לשיקום וקידום לוד. שני בתי הספר היסודיים בשכונת מגוריי זכו בשנים האחרונות בפרסים שונים של משרד החינוך. בית הספר העל-יסודי שש-שנתי ע"ש מקסים לוי ז"ל הורחב ובקרוב מאוד התלמידים עתידים להיכנס לכיתות ולמעבדות החדשות. אני לא מכירה כל כך את העיר כי השכונה שלי די מספקת את הצרכים היום יומיים שלי ושל בנותיי. מדי פעם יוצא לי להגיע למרכז העיר לקניות ולמרפאה ופעם בשבוע אני מגיעה לאזור תחנת הרכבת ולשכונה בה נמצא בית הספר "עמל". ההבדלים בין השכונה שלי, מרכז העיר ואזור בית הספר "עמל" הם תהומיים. למשל ברחוב הקטן הסמוך ל"עמל" כבר שנתיים שאין תאורת רחוב. יש שם פעילות של מרכז הורים-ילדים מטעם עמותת פש"ר והרווחה. הורים וילדים מגיעים לשם החל משעות הצהריים ועד שעות הערב המאוחרות ומרגע שנכנס לתוקפו שעון החורף, לא נעים להגיע לשם ברגל. יש פנסי רחוב שכבר שנתיים לא דולקים וחבל שכך. לעומת זאת, בשכונת גני אביב בה אני מתגוררת, בכל תקלה שמתעוררת התושבים מתריעים ומנדנדים למוקד העירוני ותוך זמן קצר התקלה מטופלת לשביעות רצון התושבים. צריך להגיע למצב שהעירייה מטפלת מבעוד מועד בתקלות ולא מחכה לפניות התושבים.