קראתי את הכתבה הזאת כבר
ונראה כאילו אותו כתב משחזר כבר דברים שנאמרו על שרית ורומז כמו כולם שבעצם היא עדיין לא השתחררה ממש ממה שנקרא "זמרת מזרחית" ומהמוזיקה המזרחית. אם שמים לב לאלבום, ישנו מן מצב של צעד אחד קדימה, כלומר, ישנו קצב ישראלי כמו בחגיגה,ובחום של ת"א, אבל פתאום חוזרים שני צעדים אחורה, לקצב מזרחי שמורגש(למשל בשירים לבד,קמע,פנויה לאהבה,אבנים קרות קצת מנסה לשחזר את השיר לראות את הכאב, וכו') בקיצור מבלי לבלבל אתכם: לשרית עדיין אן מספיק אומץ ללכת עד הסוף ולעשות מוזיקה ישראלית ממש, ולכן יוצא שהאלבום דומה לשאר רק במתכונת נחמדונת ולאו דווקא שינוי משמעותי.זה בערך גם מה שאמר עמוס אורן.... זה הכל