תודה רבה! ארוך ומרתק. מצטטת כמה פסקאות רלוונטיות ועצובות:
ההבדלים בין שתי הפרקטיקות — מילת גברים ומילת נשים — נעוצים בהשלכות הפיזיות של המהלך. בעוד שגבר שעבר מילה עדיין יכול ליהנות מיחסי מין, אצל נשים נימולות הסיכוי להנאה נמוך משמעותית. הבדל נוסף טמון בהשפעה של המילה על הלידה. הצלקות שמילת הנשים מותירה הופכת את הלידה לקשה ומסוכנת פי כמה. בלי להקל בחומרה של מילת הנשים או להשוות אותה למילת גברים, אפשר לומר שהרטוריקה ששמענו בקרב תומכי מילת הנשים כדי להצדיק את המעשה מזכירה מעט את הרטוריקה של תומכי ברית המילה היהודית. כך, למשל, מספר אחד המסאים ששוחחנו איתם: "יש לי שני בנים ובת. היום היא בת 11 ובחרנו לא למול אותה. כל הזמן אומרים לי מסביב, אבל מה יהיה איתה בבית ספר, הילדות האחרות יצחקו עליה, היא תתבייש להתקלח עם החברות שלה, היא לא תמצא חתן. אני שלם עם ההחלטה הזאת ומחנך את הבת שלי לא להתבייש ולהיות גאה בכך. האחרים הם שצריכים להתבייש".
 
אפילו לוסי נאשאו, הסוחפת במנהיגותה, נשמעה פתאום אחרת כשעלה הנושא מהצד הגברי: "עם הבנים זה ברור מאליו, אין מה לדבר, הם לא יכולים להישאר בלי מילה. אלו לוחמים, אנשים שתומכים בקהילה, אנשים שמאבטחים את הקהילה. כלוחם אתה לא יכול להישאר ילד, ולכן אתה חייב לעבור מילה".
 
האח של המרפאה, אריק לקיפאסייה, מסאי בן 42: "המסאים מאמינים שילדה שעוברת מילה הופכת לאשה ורק אז היא מתקבלת בחברה כאדם בוגר. מעבר לסכנות הרפואיות הכרוכות במילה, חלק מהילדות גם עוזבות את בית הספר אחרי זה, כי עכשיו הן נשים אז למה שהמורה תגיד להן מה לעשות. יש פער עצום בין הידע של הדור המבוגר לידע של הדור הצעיר. הדור הצעיר הרבה יותר מודע לסכנות ולהשלכות של ההליך. אנחנו מוצאים שיותר מכולם האמהות הן אלה שמעודדות את הילדות לעבור מילה בגלל הבורות שלהן בנושא. עם זאת, אני מאמין שבערך 90% מהגברים המסאים כיום רוצים לשאת נשים נימולות, למרות החינוך של השנים האחרונות. הם לא רוצים ללכת נגד התרבות שלהם, נגד הקהילה. הם מפחדים שידחו אותם, אז יש גם עבודה רבה לעשות בקרב הגברים".
 
לדברי ד"ר ווארי, "סיבה נוספת שבגללה ההורים רוצים למול את הילדות היא שברגע שהילדה נימולה, זה עניין של זמן עד שגבר כלשהו יציע לה נישואים ואז אפשר לסחור בה. אם היא לא נימולה, אי אפשר לסחור בה. כשחושבים על מילת נשים, צריך לחשוב על ילדה שגדלה בקהילה מסורתית. אמא שלה, סבתא שלה, החברות שלה — כולן נימולות. אומרים לה שהיא לא תהפוך לאשה אם לא תעבור מילה, שהיא לא תמצא בעל, שלא תוכל ללדת. היא גדלה בסביבה כזו וחושבת שזו הנורמה. בשבילן, מילת נשים היא הדרך היחידה, הן לא מכירות דרך אחרת. חלק מהקמפיין החינוכי שלנו בקהילה הוא להראות להן שלא כל הנשים בעולם עוברות מילה. בהתחלה זה שוק בשבילן".
 
לקיפאסייה: "אנחנו מסבירים לגברים שהם לא יקבלו סיפוק מלא מאשה נימולה, כי היא לא נהנית מסקס. אגב, חלק מאנשי המסאי מתחתנים עם נשים משבטים אחרים, שבהם לא מלים את הנשים, בדיוק מפני שהם רוצים לקיים יחסי מין נעימים יותר".
 
"הקהילה המסאית היא פטריארכלית וקולן של הנשים כמעט שלא נשמע בה", מוסיף ד"ר ווארי, "אבל אנחנו מבקשים להציף את העובדה שכשאין דגדגן וחלק מהשפתיים נחתכות (ראו מסגרת) אין ספק שהסקס לא נעים. הצלקות מהמילה עצמה והטראומה הרגשית שזה גורם להן מובילות לא רק לחוסר הנאה, אלא גם לפחד מסקס. הנשים מקבלות את זה כאחד הדברים שהן צריכות לחיות איתם, ולכן אלו נושאים שכמעט לא מדברים עליהם. גם היום, חרף המודעות, יש הרבה יותר נימולות מאשר לא נימולות, ואני לא חושב שהן אומרות שמנעו מהן הנאה מינית. זה לא נראטיב שיוצא החוצה ואני משער שהוא לא מאוד מדובר גם בינן לבין עצמן. גם אנחנו, בקמפיין שלנו, פחות מדברים על הנאה מסקס כטיעון נגד מילה, אלא יותר מדגישים את האספקטים הבריאותיים. זה נראה לנו יותר יעיל בשלב זה".
 
"ברמת המיקרו, באופן ספציפי לכל ילדה וילדה, אלו ההורים שדוחפים לבצע את הפעולה", משיב לקיפאסייה. "אבל באופן כללי בחברה שלנו, במאקרו, הייתי אומר שמי שמעודד את המשך קיום המנהג אלו הנשים המבוגרות, בנות 50 ומעלה, שמתוך בורות מאמינות שזה הכרחי". "גם הרבה מהבנות עצמן מבקשות לעבור מילה", מוסיף ד"ר ווארי. "אם מישהי יולדת בבית בעזרת מיילדת זקנה שבלידה מגלה שהיא לא חתוכה — היא תחתוך אותה בלידה. היא תמול אותה, כי הן מאמינות שאי־אפשר ללדת אם את לא נימולה. זה מציב את הנשים במלכוד וחלקן מעדיפות להיחתך כשהן צעירות, הרבה לפני שהן נכנסות להריון, כדי שזה לא יקרה בלידה".
 
לאורך המסע מרחף מעלינו סיפורה של ראימה נטגוסה בת ה–13, שמתה ממילת נשים. רבים מהמרואיינים מזכירים אותה, בדרך כלל בלחישה, אחרי שאני מכבה את הרשמקול. נשמעו כמה גרסאות על מה שקרה עד שמתה, אבל דבר אחד ידוע בוודאות — ראימה מתה בלילה בעקבות מילה שעברה בבוקר, אחרי שאיבדה דם רב. [...]
 
אביה של נטגוסה לא התגורר איתה — אמה היא רק אחת מארבע הנשים שלו. למרות זאת, הוא נחשב לאפוטרופוס שלה ולכן הוא עומד למשפט בגין רצח לצד האם. [...]
 
ניכר שממשלת קניה החליטה להפוך את המקרה למשפט ראווה, למען יראו וייראו. המשפט מעורר אמוציות רבות בקרב בני המסאי וביום שבו נפתח הפגינו מחוץ לכותלי בית המשפט בניירובי, וגם בכפר של נטגוסה, מאות אנשי מסאי ובהם גם נשים רבות שצעדו בקריאות בעד מילת נשים ובדרישה שממשלת קניה תפסיק להתערב במסורות שלהם.
 
בהמשך מובא גם סיפור מרתק על אחד הפעילים הראשיים נגד מילת נשים, שהוא בן למוהלת:
 
כשלמויאן החל לעסוק בפעילות נגד מילת נשים לפני שמונה שנים חשבה אמו שהוא השתגע. "לא ידעתי איך לספר על זה לחברות שלי. חשבתי שהוא לא מכבד את מטה לחמנו ואת התרבות שלנו. תהיתי איך יתייחסו למשפחה שלנו, שיש בה גבר, היחיד בקהילה, שמתנגד למילה" [...]
 
היום נרפוקאי נושאת בגאווה תעודה של מוהלת האומרת "לא למילת נשים" (...). היא מסרה את כלי החיתוך שלה לפקח של הממשלה, כי היום גם אחזקה של כלי מילה נחשבת לעבירה על החוק.
 
"בגיל מסוים הרגשתי שאני מבוגרת מספיק כדי להיות מוהלת. זה מקצוע שמעניק כבוד בקהילה. אהבתי איך שקיבלו אותי בכל פעם שהגעתי לעשות את המילה. זו היתה חוויה טובה עבורי. זה משהו שאני גאה בו ושאני זוכרת לטובה. מלתי יותר מ–600 בנות ואף אחת מהן לא מתה. עד היום, גם כשאני כבר לא מלה, אני מקבלת כבוד מהקהילה בזכות המקצוע הזה".
 
-------------------------------------
 
בסוף הכתבה יש נתונים על מילת נשים באופן כללי. טוב שהנשים זוכות להכרה ולשוויון זכויות לאט לאט, חבל שדווקא בנקודה הזאת מקפחים את הבנים... כפי שמצוין בכתבה, גם אצלם זה טקס בגרות ומכיוון שהוא פחות מסוכן ופחות פוגע בהנאה (הכול יחסי...) לא נראה שהוא עומד בכלל על הפרק.
