ממי הבנת את זה?
עד כמה שיצא לי לראות, ילדים בחנ"ב לא סובלים מבעיות חברתיות מיוחדות. אולי הביטוי חינוך ביתי קצת מטעה - לא מדובר בילדים שיושבים משמונה בבוקר עד שתיים בצהריים עם אמא שמסבירה להם עובדות בסיסיות בביולוגיה והיסטוריה, ומנסה לדחוף להם קצת אנגלית. לפחות לא אצל רוב המשפחות. בהחלט יש קשר עם עוד משפחות חינוך ביתי, יש חוגים, יש תנועות נוער, יש טיולים... יש לא מעט מקומות בהם ילדים פוגשים ילדים אחרים. לפעמים אלו ילדי חנ"ב אחרים, לפעמים אלו ילדים שבבוקר הולכים לבי"ס ואחה"צ הולכים לאותו חוג. ולגבי ההתמודדות הרגשית - לצערי, אני חושבת שדווקא בתחום הזה אין הישגים מרשימים לילדי בי"ס. רמת האלימות רק מטפסת, הכבוד למורה נשחק בערך כמו המשכורות של המורים, הסקרנות והלמידה העצמית מתנוונות לאיטן... לא כי הם פחות מוצלחים או משהו כזה, הם נמצאים בעל כורחם במערכת שעסוקה בלהשתיק אותם ולגרום להם, איכשהו, לשבת 6 שעות ולהפריע כמה שפחות. אז כשכל היום צועקים עליך שתשב בשקט, או שאתה דווקא יושב בשקט אבל כיוון שהמורה צועק על מישהו אחר הוא לא מלמד אותך, היכולת שלך להתמודד רגשית לא משהו מתפתחת. נכון שיש גם מסגרות אחרות, יותר קשובות לתלמיד וקצת יותר אינטימיות, אבל אם נלך על האופציה הבנאלית של כיתה בבי"ס רגיל, כמעט 40 ילד - לא משם תבוא הישועה.