הכל כלכלה, אנחנו במשק חופשי ליברלי ימני
והכל בסופו של דבר נמדד ומוערך על פי ערכו הכספי. תמיד יהיה מי שידו אינה משגת לענין זה או אחר, כולל ענינים חשובים מאד בתחום החינוך. גם תרופות הם דבר חשוב, והמדינה במדיניותה הכלכלית גורמת לכך שאנשים מסכנים או מקצרים את חייהם בגלל מחסור בכסף לרכישת תרופות. ככה זה במשק המתנהל על פי עקרונות שוק חופשי ליברלי-ימני. מדינת ישראל, באמצעות מדיניות כלכלית ופנים-מדינית השילה מעצמה אחריות לרווחת אזרחיה ובמידה רבה גם לחיי אזרחיה, כדי לאפשר העברת משאבים לצרכים אחרים, חשובים יותר בעיני מקבלי ההחלטות. יש לכבד זאת ולכבד החלטות של מי שנבחרו על ידי אזרחי המדינה, גם כאשר הם מחליטים לממש מדיניות כלכלית ימנית זו ולפגוע בחברה הישראלית ובעמידות החברתית של מדינת ישראל. על כן יש להמשיך במסעות הללו כבעבר, למרות המחיר שרק יעלה יותר ויותר בשנים הקרובות ויגיע לשיא בשנת 2012 עם מעבר פולין למטבע היורו. ברור שרק העשירים יוכלו להשתתף, כפי שגם היום רק לשכבה מוגדרת ומעלה בחברה יש אפשרות לחינוך ראוי ולרפואה אנושית. מה כאן לא ברור? סיפור המציג פן נוסף, שיש בו לגלות מניע המשפיע על קובעי המדיניות הכלכלית ב"הנהלת" המדינה: בא שר האוצר לסיור במערכת החינוך. הראו לו המצב הגרוע של התשתיות, בעיות איכות אנשי (נשות) ההוראה, מחסור בספרים ועזרי לימוד וכיוב"א. לכל אלו הגיב השר באמירה אחת: אין כסף. משם עבר לביקור במערכת בתי הסוהר. הסבירו לו שיש אסירים המתלוננים על תנאים הנופלים ברמתם מחדרי מלון תיירים משובח. מיד נתן השר הוראה לשפר את התנאים ולהבטיח רמת מתקני הכליאה לפחות כמו במלון יוקרתי. טענו העיתונאים: הרי מערכת החינוך אמורה להכין את הנוער, עתיד העם, ולה השפעה על עתיד המדינה יותר מכל דבר אחר. האסירים, לעומת זאת, כבר הוכיחו פגיעתם הרעה בעם. ענה להם השר: עם סיום תפקידי בממשלה, לבית הספר בטח שכבר לא אעבור.
