אני גם חושבת שזו כתבה טובה
מצחיק,במשך רוב הקריאה שלי,היה נראה כאילו אני כתבתי חלק מהדברים. אני תמיד ניסיתי להסביר שאין תועלת במרדף אחרי כלים ואינסטרומנטים.כל כלי שהוא,את כל תכונותיו ניתן למצוא בדרכים טבעיות,בעצמך ובטבע. והרי זה נכון,הלא אתה הוא זה שמעניק לכלים האלו את עוצמתם. אין כזה פגיון או מטה או "אבן חכמים" מיוחדים במיניהם או נדירים בעולם שאם תמצא אותם,רק אותם,הם יעניקו לך כוחות על או יכולות יוצאות דופן. מהו כלי? מהו פגיון? מהו מטה? מהו קריסטל? אלו חלקים מן הטבע. והטבע הרי נמצא בכל מקום,בכל חלקיק,גם ברצפה וגם בנעל שעל רגלי.וגם אנחנו חלק מהטבע. לכן,כל מרדף אחרי אי אלו כלים יכול להסתיים בצורה מאוד פשוטה ברגע שנכיר בכך. כבר שאלו אותי לא פעם למה אין לי פנטגרם סביב צווארי. אני עונה שאין לי צורך בכך.אינני מרגישה כי התליון הזה ייתן לי כוחות מסויימים או אפילו הגנה מיוחדת.אני לא צריכה ואינני רוצה להוכיח את היותי מכשפה או פגאנית לאף אדם.גם לא לעצמי. אני נושאת עימי את האלים לכל מקום ואם אאבד פריט מסויים מרכושי,לעולם לא אאבד אותם או את יכולותיי. הרי איבוד חפץ לא יגרום לאיבוד כוחך כפי ששמשון איבד את כוחו יחד עם שערותיו. והסתמכות על חפץ לעולם איננה בריאה. אני אישית מעולם לא התחברתי לכלים.לא הבנתי למה צריך דווקא כלי כזה לצורך כזה או אחר. כשהפסקתי לחלוטין להשתמש בכלים,חשתי בשלמות הגדולה ביותר.זה פשוט היה טבעי.זה היה הטבע ואני,כאשר אני עצמי חלק מהטבע. מעולם לא פסלתי שימוש בכלים ואני מאמינה שהם יכולים לעזור להתכווננות טובה,אך המרדף אחר פריט מסויים מעולם לא יושב בדעתי. אולם,אינני מסכימה עם פסילה מוחלטת של ספרים בראשית הדרך. אני יודעת שכשאני התחלתי היו לי רגשות ותחושות,אך לא ידעתי לאן להוביל אותן ולמה הן קשורות.לאחר שקראתי ספר אחד פגאני-הייתי מאושרת כי סוף סוף ניתן לי הכיוון,אותו כיוון שבסופו עזר לי לגבש ולהבין מהי דרכי (והיא עדיין מתגבשת). אני חושבת שקשה מאוד למצוא לבד את הדרך.לא צריך ללכת בצורה עיוורת אחר מילותיהן של ספרים,צריך להפעיל ראייה סובייקטיבית וסינון של דברים,אך ספר טוב לשם כיוון התחלתי הוא די הכרחי לדעתי.