מה שקוראים לו "מזרחית" היום, זה לגמרי פופ-טראש עם נגיעות ים תיכוניות. גם כל שירי היום זיכרון הגלגלצים האלה כמו שירים של עידן עמדי, נתן גושן (ככה קוראים לו?
) וכו' זה סוג של פופ. מה שכן, פופ מסוג "מערבי" יותר באמת שלא בולט כאן כל כך. אני לא בדיוק יודע איך להתייחס לכתבה הזו. היא פחות עוסקת בהיעלמות הפופ ויותר בהיעלמות של אמנים מסוימים. בכל מקרה, זה באמת נושא מעניין ששווה לדון עליו.
להרבה מאד אלמנטים בכל הנושא של "פופ מערבי בארץ-למה לא?". השורה התחתונה היא שפופ הוא קודם כל תעשייה כלכלית. נכון שזאת מוזיקה ועל כן גם אמנות כשלעצמה-אבל בניגוד למוזיקת רוק/אינדי/אלטרנאטיבי-הפופ חייב להיות מסחרי. אחרת לא משתלם לעשות אותו. הפקת שיר פופ זה משהו מאד יקר שבסופו של יום לא מחזיר ליוצר את השיר, המפיקים וחברות התקליטים, את ההשקעה. הוא כמובן גם מחייב קלים בהתאם, שגם הוא עולה כסף-ואין ממש איפה להקרין אותו. ערוץ 24 הוא כבר מזמן לא ערוץ מוזיקה, MTV ישראל לא סגור על עצמו מבחינת איזה מן ערוץ הוא ומה הוא אמור לשדר... אבל הכי גרוע הוא העובדה שבישראל אין מקור צריכה חוקית של מוזיקה כמו במדינות אחרות בעולם. בקיצור-אין iTunes! החברות הסלולאריות מספקות מבחר עגום שכולו טראש מזרחי, האתרים האחרים לא מוכרים לאף אחד-יש כאן בעיה אמיתית. בזמנו חברות הסלולאר דיברו על "מהפיכת המוזיקה" וחשבנו שהנה נמצאה הגרסה הישראלית ל iTUnes-איזה כיף. עכשיו אפשר לקנות כל שיר שרוצים/אלבום בשקלים ספורים...וזה נעצר ונתקע ונשארנו עם כלום. בשורה תחתונה-אין כאן פופ כי עולה הרבה לעשות אותו ולא מרוויחים ממנו שום דבר!
שעדיף שלא יעשו פופ בכלל מאשר שיעשו פופ ברמה של רוני סופרסטאר ומיכל אמדורסקי. אבל אם כן רוצים לעשות פה פופ טהור, אז שיהיה ברמה של האחיות פיק, אסף אמדורסקי (שירים כמו "רכבת לצפון" שלו), טרי פויזן (הם עושים בעיקר אלקטרו-פופ, אבל יש להם גם כמה שירים שהן פופ עם מוטיבים אלקטרוניים), שירי מימון (פופ-סול שכזה), הדורבנים, הקרטל וכו'.