כתבה נוספת על סילוף מחקרים
זוכרים את השרשור על הכתבה שכותרתה דו"ח מדאיג: רופאים משקרים ב-21% מהמחקרים, אז הנה כתבה נוספת מאתמול מעיתון הארץ על הסילוף ומצטטת קטע ממנו:- { כותבי המאמר גורסים כי גמישות באיסוף הנתונים, שאינה זוכה לגילוי נאות בתיאור מחקרים שונים, מאפשרת את הצגת הממצאים כמובהקים גם כשאינם כאלה. לטענתם, החוקרים נהנים מ"דרגת חופש מחקרית" המאפשרת להם להוכיח כמעט כל תיאוריה. הם חופשיים להחליט, בין השאר, על גודל המדגם, מתי להפסיק את איסוף הנתונים ועל אילו תצפיות קיצוניות לוותר, ולעתים הם אף מגדירים את השערת המחקר אחרי ביצוע המחקר. ניהול נכון (כלומר, לא נכון) של שלב איסוף המידע יכול להגדיל באופן ניכר את הסיכוי לקבל ממצא מובהק מבחינה סטטיסטית ללא הצדקה מדעית. ממצא מובהק מוגדר כממצא שהסיכוי שהתקבל במקרה, ולא בגלל ההסבר המוצע על ידי החוקרים, אינו עולה על 5 אחוזים. } ועוד ציטטה מדאיגה:- { סקר השוואתי מקיף שערך דניאל פנלי מאוניברסיטת אדינבורו מגלה כי 2 אחוז מהחוקרים מודים כי אימצו, לפחות פעם אחת, נוהלי מחקר בלתי הולמים הגובלים בזיוף והטיה של ממש בעיבוד הנתונים. על פי מחקרו, התופעה שכיחה יותר במחקר הרפואי ובכזה הקשור לפיתוח תרופות. ואמנם, סקירה של מחקרים שהוגשו דרך שגרה למינהל התרופות והמזון האמריקאי בשנים 1990-1997 איתרה פגמים וסדקים מחקריים בעשרה אחוזים עד עשרים אחוזים מהמחקרים והובילה להגדרתם של שני אחוז מהם כמבוססים על עיוות משמעותי של הנתונים או התוצאות. לפני שנטיל דופי בקהילה המדעית כולה, חשוב לזכור כי אי אפשר לייחס את התופעה רק לקלות שבה אפשר לאשש סטטיסטית מסקנות מחקר, לעניין שמגלים כתבי העת במחקרים "חמים" או לכסף הזמין שמספקים גורמים אינטרסנטיים. בדומה לתאונת דרכים, כך גם תאונת מחקר אינה מתרחשת בחלל הריק. אל מכלול גורמי התאונה המרחפים באוויר זה מכבר מצטרף המצת ההופך הסתברות לוודאות. זהו הגורם האנושי, על גאוותו, הישגיותו וחולשותיו, והוא אינו נחלתו הבלעדית של המדען. }
זוכרים את השרשור על הכתבה שכותרתה דו"ח מדאיג: רופאים משקרים ב-21% מהמחקרים, אז הנה כתבה נוספת מאתמול מעיתון הארץ על הסילוף ומצטטת קטע ממנו:- { כותבי המאמר גורסים כי גמישות באיסוף הנתונים, שאינה זוכה לגילוי נאות בתיאור מחקרים שונים, מאפשרת את הצגת הממצאים כמובהקים גם כשאינם כאלה. לטענתם, החוקרים נהנים מ"דרגת חופש מחקרית" המאפשרת להם להוכיח כמעט כל תיאוריה. הם חופשיים להחליט, בין השאר, על גודל המדגם, מתי להפסיק את איסוף הנתונים ועל אילו תצפיות קיצוניות לוותר, ולעתים הם אף מגדירים את השערת המחקר אחרי ביצוע המחקר. ניהול נכון (כלומר, לא נכון) של שלב איסוף המידע יכול להגדיל באופן ניכר את הסיכוי לקבל ממצא מובהק מבחינה סטטיסטית ללא הצדקה מדעית. ממצא מובהק מוגדר כממצא שהסיכוי שהתקבל במקרה, ולא בגלל ההסבר המוצע על ידי החוקרים, אינו עולה על 5 אחוזים. } ועוד ציטטה מדאיגה:- { סקר השוואתי מקיף שערך דניאל פנלי מאוניברסיטת אדינבורו מגלה כי 2 אחוז מהחוקרים מודים כי אימצו, לפחות פעם אחת, נוהלי מחקר בלתי הולמים הגובלים בזיוף והטיה של ממש בעיבוד הנתונים. על פי מחקרו, התופעה שכיחה יותר במחקר הרפואי ובכזה הקשור לפיתוח תרופות. ואמנם, סקירה של מחקרים שהוגשו דרך שגרה למינהל התרופות והמזון האמריקאי בשנים 1990-1997 איתרה פגמים וסדקים מחקריים בעשרה אחוזים עד עשרים אחוזים מהמחקרים והובילה להגדרתם של שני אחוז מהם כמבוססים על עיוות משמעותי של הנתונים או התוצאות. לפני שנטיל דופי בקהילה המדעית כולה, חשוב לזכור כי אי אפשר לייחס את התופעה רק לקלות שבה אפשר לאשש סטטיסטית מסקנות מחקר, לעניין שמגלים כתבי העת במחקרים "חמים" או לכסף הזמין שמספקים גורמים אינטרסנטיים. בדומה לתאונת דרכים, כך גם תאונת מחקר אינה מתרחשת בחלל הריק. אל מכלול גורמי התאונה המרחפים באוויר זה מכבר מצטרף המצת ההופך הסתברות לוודאות. זהו הגורם האנושי, על גאוותו, הישגיותו וחולשותיו, והוא אינו נחלתו הבלעדית של המדען. }
