אני ליאת, מנהלת פורום C.P. שיתוק מוחין כאן בתפוז, והייתי מעוניינת להעביר את הכתבה שלך, לפורום שלי, האם את מסכימה? תודה על תשובתך, את יכולה לשלוח לי מסר אישי, או להגיב על גבי הפורום, והכי הכי חשוב:להצטרף לפורום שלי, ליאת.
מה שהכי מצא חן בעיני בכתבה הוא שהרגשתי שבכל יום את באה ל"מלחמה" (וגם לעבודה) על איכות החיים של הילדים בכיתה. מה שלצערי אי אפשר לומר על הרבה מהאנשים שעובדים במערכת החינוך המיוחד, שמגיעים לעוד יום של עבודה ולא לעוד יום של מאבק למען העתיד והקידום של ילדינו. יישר כח הלואי ויהיו עוד הרבה מורות כמוך... ברבורית
אני מסכימה איתך בעניין הכתבה של דליה. אני לא מסכימה איתך בעניין האנשים שמגיעים ל"עוד יום של עבודה", [כהגדרתך]. אני רוצה לספר לך ולכולם/ן, שהמלאכית שלי הגיעה ליום של השקעה נטו בתלמידים, ולא לעוד יום של עבודה. האמת היא שנפגעתי מדברייך, כי כל יום עם המלאכית היה יום פשוט מקסים עם הרבה כיף והומור, אלו דברים שאני לא אשכח אותם בחיים, ושיישארו בליבי תמיד. אני כותבת לכם דברים אלו מתוך כאב על הפרידה מהמלאכית, ורצון להגיד שיש גם מורים אחרים שנותנים את הנשמה לתלמידים. כואב לי לקרוא שזו התרשמותך מהחינוך המיוחד, אבל כל אחד/אחת והתרשמותו/ה. מי ייתן, ויהיו עוד מורים כמו המלאכית שלי. ולדליה, אני שולחת
אך לא התכוונתי לעשות הכללות. פשוט אני כל כך מאוכזבת לפעמים מחלק מהאנשים במסגרת החינוך המיוחד שלצערי לא מרגישים את הרגשת השליחות או כמו שכבר אמרתי פעם ששכחו לפזר עליהם קצת מהאבקה המיוחדת הזאת שפיזרו על המלאכית שלך.... אני חייבת לציין שכבר "עברנו" כמה "מלאכיות" כאלה אך בשנת הלימודים הנוכחית נשאר לי (ולעוד כמה הורים) רק להתגעגע אליהן... ושוב המון
אכן, על המלאכית המדהימה שלי פיזרו אבקה מיוחדת, מדהימה פשוט. יכול להיות שחלק מהאנשים באמת לא מרגישים את תחושת השליחות שהמלאכית שלי הרגישה. זה פשוט דבר מדהים, צריך לראות כדי להאמין. אני מקבלת את התנצלותך הכנה. אם שמת מרכאות, כנראה שהמורות שאת מדברת עליהן לא היו כ"כ טובות, אני מקווה שתמצאו מורות/מורים טובים/ות. אני יודעת שהייתה לך כוונה טובה, קבלי