כתבה שפורסמה היום באתר MSN
צדק לחוד ומציאות לחוד תגובה online מאת: חנן תומר ליבי ליבי עם הנכים. יושבים להם עכשיו אריה צודקביץ´ ויואב קרים, מראשי המאבק, ושואלים את עצמם איך לעזאזל הגיעו למצב הזה? איך הפך מאבק לגיטימי בקיצוצים בתקציב לשביתה שנמשכת כבר כמעט חודשיים וללא כל אור בקצה המנהרה? הם יושבים ונזכרים כיצד הצליח עמיר פרץ לשכנע אותם לטפס על העץ הגבוה הזה ולצאת נגד הממשלה. הימים היו ימים זעם בהם כביכול בערה הארץ (גם בנגב היו שביתות נגד הקיצוצים) ופרץ חשב שיוכל לדאוג לעוד סקטור חברתי לפני הבחירות להסתדרות ושיכנע אותם לצאת להפגין. אולם אף אחד לא חשב שכך זה יראה אחרי חודשיים. הנכים מאבדים את הפופולאריות שלהם, והסימפתטיה לה זכו בתחילת המאבק הולכת ונעלמת. אנשי משרד העבודה והרווחה מאיימים לא להופיע לעבודה אם הם לא יפונו ממשרדם וחברי הכנסת תובעים עכשיו בגלוי לסלק אותם מהכניסה למשכן הכנסת. עם כל הצער והכאב, הרגשות והסימפטיה שיש כלפי הציבור האמיץ הזה, שסובל כבר כמעט חודשיים במשרדי העבודה והרווחה, מישהו חייב לקום ולהודות: חבר´ה, הפעם טיפסתם על עץ גבוה מדי. נכון, מגיע לכם כסף ונכון, מגיע לכם גם כבוד. אפילו אגדיל ואומר שכל הדרישות שלכם צודקות. אולם לא במדינת ישראל. אין ספק שאם הייתם חיים במדינה אחרת הייתם זכאים לכל הכסף אותו אתם מבקשים ואפילו יותר. אולם במדינת ישראל של היום, עם האינתיפדה והאבטלה, אתם חייבים למתן את הדרישות אחרת השביתה שלכם לא תגמר לעולם. תשאלו את חבריכם השובתים מהנגב שהסכימו להתפשר על חצי מהדרישות שלהם וסיימו את שביתתם במהרה. גם הם הבינו, כמו כל שאר הישראלים החיים במדינה הזו, שצדק לחוד ומציאות לחוד. מדינת ישראל שנת 2002 פשוט אינה יכולה לעמוד בדרישות שלכם, צודקות ככל שיהיו. אולי מן הראוי היה אם הייתם מקבלים את הסולם אותו הושיטה לכם הממשלה בזמנו ויורדים מן העץ הגבוה שעליו טיפסתם, ומסיימים את השביתה הנוראה הזו. ולמרות שלא תמצאו מישהו שיודה בכך בפומבי, הרי שאם עוד היה סיכוי שמישהו יתייחס לתביעותיכם, הסיכוי הזה נעלם ברגע שהשביתה שלכם הפכה פוליטית. נתתם לעמיר פרץ לעשות על גבכם, השחוח ממילא, הון פוליטי והרסתם בכך את הסיכוי שכל הציבור יתאחד מאחוריכם ושהממשלה (שלא "מתה" על ההסתדרות, בלשון המעטה) תתייחס אליכם. עשיתם טעויות והפסדתם בקרב עכשיו. אין זה אומר שאתם לא צודקים, ואין זה אומר שלא תהיה לכם זכות נוספת לחזור למערכה השנייה של הקרב, כשמדינתינו הקטנה והמשופמת תחזור לשפיותה. ברגע שזה יקרה תהיה לכם הזכות המלאה לדרוש את כל המגיע לכם. כרגע, לצערי הרב, תאלצו להסתפק בפחות. 01-02-2002 גירסה להדפסה
צדק לחוד ומציאות לחוד תגובה online מאת: חנן תומר ליבי ליבי עם הנכים. יושבים להם עכשיו אריה צודקביץ´ ויואב קרים, מראשי המאבק, ושואלים את עצמם איך לעזאזל הגיעו למצב הזה? איך הפך מאבק לגיטימי בקיצוצים בתקציב לשביתה שנמשכת כבר כמעט חודשיים וללא כל אור בקצה המנהרה? הם יושבים ונזכרים כיצד הצליח עמיר פרץ לשכנע אותם לטפס על העץ הגבוה הזה ולצאת נגד הממשלה. הימים היו ימים זעם בהם כביכול בערה הארץ (גם בנגב היו שביתות נגד הקיצוצים) ופרץ חשב שיוכל לדאוג לעוד סקטור חברתי לפני הבחירות להסתדרות ושיכנע אותם לצאת להפגין. אולם אף אחד לא חשב שכך זה יראה אחרי חודשיים. הנכים מאבדים את הפופולאריות שלהם, והסימפתטיה לה זכו בתחילת המאבק הולכת ונעלמת. אנשי משרד העבודה והרווחה מאיימים לא להופיע לעבודה אם הם לא יפונו ממשרדם וחברי הכנסת תובעים עכשיו בגלוי לסלק אותם מהכניסה למשכן הכנסת. עם כל הצער והכאב, הרגשות והסימפטיה שיש כלפי הציבור האמיץ הזה, שסובל כבר כמעט חודשיים במשרדי העבודה והרווחה, מישהו חייב לקום ולהודות: חבר´ה, הפעם טיפסתם על עץ גבוה מדי. נכון, מגיע לכם כסף ונכון, מגיע לכם גם כבוד. אפילו אגדיל ואומר שכל הדרישות שלכם צודקות. אולם לא במדינת ישראל. אין ספק שאם הייתם חיים במדינה אחרת הייתם זכאים לכל הכסף אותו אתם מבקשים ואפילו יותר. אולם במדינת ישראל של היום, עם האינתיפדה והאבטלה, אתם חייבים למתן את הדרישות אחרת השביתה שלכם לא תגמר לעולם. תשאלו את חבריכם השובתים מהנגב שהסכימו להתפשר על חצי מהדרישות שלהם וסיימו את שביתתם במהרה. גם הם הבינו, כמו כל שאר הישראלים החיים במדינה הזו, שצדק לחוד ומציאות לחוד. מדינת ישראל שנת 2002 פשוט אינה יכולה לעמוד בדרישות שלכם, צודקות ככל שיהיו. אולי מן הראוי היה אם הייתם מקבלים את הסולם אותו הושיטה לכם הממשלה בזמנו ויורדים מן העץ הגבוה שעליו טיפסתם, ומסיימים את השביתה הנוראה הזו. ולמרות שלא תמצאו מישהו שיודה בכך בפומבי, הרי שאם עוד היה סיכוי שמישהו יתייחס לתביעותיכם, הסיכוי הזה נעלם ברגע שהשביתה שלכם הפכה פוליטית. נתתם לעמיר פרץ לעשות על גבכם, השחוח ממילא, הון פוליטי והרסתם בכך את הסיכוי שכל הציבור יתאחד מאחוריכם ושהממשלה (שלא "מתה" על ההסתדרות, בלשון המעטה) תתייחס אליכם. עשיתם טעויות והפסדתם בקרב עכשיו. אין זה אומר שאתם לא צודקים, ואין זה אומר שלא תהיה לכם זכות נוספת לחזור למערכה השנייה של הקרב, כשמדינתינו הקטנה והמשופמת תחזור לשפיותה. ברגע שזה יקרה תהיה לכם הזכות המלאה לדרוש את כל המגיע לכם. כרגע, לצערי הרב, תאלצו להסתפק בפחות. 01-02-2002 גירסה להדפסה