תגובה יפה, אבל...
אתה מחזיק מאמירה כמו מחר כבר לא יבוא אמירה אמיצה, ומהאמירה של תמיד נשאר מחר אמירה פחדנית? דרווין מתהפל בקבר.. אם כבר הפחדנות שייכת לחלק הראשון של הקריירה , הכי קרוב לבד, התאבדות - הם שירים מקסימים וצריך אומץ לשיר על הפחד אבל עדיין זה פחד וראייה שחורה של החיים. להשוות את החיים לכלא של בינוניות זה לא אומץ. מסכנים האנשים שמרגישים ככה, אוי לנו אם נחיה כל החיים במחשבות כאלה, האומץ האמיתי הוא להסתכל לחיים בלבן של העיניים ולחיות אותם בדרכך. וזה מה שאביב עושה היום, וזה בא לידי ביטוי גם בשירים ואני בתור בן אדם שהשאיר את שנאת החיים מאחור יותר נהנה לשמוע את השירים האלו. אני אוהב את השיר מחר, זה לא שיר פחות מורכב מוזיקלית מלפעמים, הוא פשוט נהיה סמל לשינוי הקיצוני אז קל לשנוא אותו, הבחירה שלו לשיר השנה בגלגלצ גם לא תרמה לכך שהקהל שגדל שאביב גפן זה מוקצה יקבל אותו. אי אפשר לבקש מבן אדם נשוי באושר עם ילד בן 40 שישיר על אותם נושאים ומאותה נקודת מבט שהיתה לו בגיל 18, זה לא הגיוני, זה לא פייר. אז דווקא עם סיום התגובה שלך אני מאוד מסכים, מי שלא נהנה מאביב של היום, שלא יבוא להופעות. ואני אסיים בכך שלפני כמה ימים ראיתי ראיון עם ערן צור והוא ציטט את ז'ק ברל שהוא אמר כשבן אדם כותב הוא בן אדם,וכשבן אדם שר מה שהוא כתב כבר אז הוא כמו קוף, כי הוא חוזר על עצמו, הוא לא ממציא שום דבר חדש. הוא אמר את זה כדי להביע את התסכול שלו על כך שהמעריצים בהופעות שלו מגיעים ורוצים לשמוע את השירים של פעם והוא לא רוצה לשיר על פעם , הוא רוצה לשיר על עכשיו. תחשבו על זה.