כתבונת- אהבתי את הגישה.

[sayv]

כתבונת- אהבתי את הגישה.

 

[daud]

כן גישה נחמדה ../images/Emo13.gif

 

[sayv]

בעיקר- מחלה- עניין של הגדרה עצמית

אהבתי בעיקר את זה ש- הוא לא שופט מחלה לפי מדד אובייקטיבי של עולם הרפואה הקונבנציונאלי (שכושל מלעזור)- אלא לפי הגדרת האדם- אם הוא חש שמה שקורה לו זו כבר מחלה- בעיקר מתאים לי עכשיו- כי מבחינתי כרגע אני לא חולה. ומרגע שאני מגדירה את עצמי כלא חולה.

 

[daud]

רק איכשהוא נראה לי ש....

דווקא הגדרה רפואיץ הייתה עוזרת לנו גם מבחינת בט"ל ו כמובן מכל הבחינות האחרות!!! העניין הוא שאני משתדל להתנהג ולהתייחס אל עצמי כאל בריא וכתוצאה מכך מי שלא מכיר אותי טוב וגם חלק מהאנשים שמכירים אותי טוב חושבים שמדובר המחלה פסיכוסומאטית!!! העניין הוא שהחברה שופטת אותנו מלכתחילה לחומרה ו כאשר אנחנו נותנים להם "תחמושת" שלא מובנת על ידיהם כי הם לא חולים בעצמם אז זה גם עלול לשחק לרעתינו. אנחנו לא מקרים קלאסיים של נכות או מחלה יש ימים בהם אני אישית לא מסוגל אפילו לקום מהמיטה ולהכין לעצמ אוכל או אפילו לקום כדי לשתות כוס מים (בקיץ שעבר התייבשתי פעמיים ככה), אבל מה יקרה אם נניח אני מגיע לוועדה של בט"ל??? הם רואים מולם אדם עומד על שתי רגליו וטוען שהוא לפעמים לא מסוגל לקום מהמיטה!!! בקיצור יש לנו בעייה שאנחנו לא "נכים" במובן המקובל של המילה, אם כי כולם יסכימו איתי שאף אחד מאיתנו לא מתפקד בצורה טובה!!! חלקינו הגדול לא מסוגלים במצבם הנוכחי לתפקד אפילו בדברים מינימאליים לדוגמה לעבוד בדבר הכי פשוט!!! נניח שמירה בבית קפה או מרכזנות ב144 מהבית!!! בדיוק לכך אני מתכוון, לך תסביר מה שיש לך למי שאין לו את זה!!! ועוד אח"כ תגדיר את עצמך כבריא בכלל בלבלת את כולם

)

 

[my last sony0]

בט"ל בט"ל בט"ל בט"ל בט"ל ../images/Emo41.gif

תוציא לך מהראש - הבט"ל לא ישלם לך שום קיצבה חבל"ז.

 

[sayv]

מה שמעניין אותי - זה אני.

ומאחר ואני לא צריכה לעמוד מול בט"ל - או לשכנע מישהו, יש לי את הפריבילגיה של לא להחשיב עצמי כחולה, ולהאמין באמונה שלמה שאני יכולה לעזור לעצמי. לגבי אנשים אחרים- מי שלא יקלוט לא יקלוט. לא כ"כ משנה לי מי יחשוב מה בקשר לזה.. אם החברים שלך לא מסוגלים לקלוט את טיב התסמונת ולא מירים אותך כדי להבין את הראש שלך- אז איזה מן חברים אלה??

 

[mira ker]

סייב, חברים בריאים מאוד מתקשים

להבין איך זה שאי אפשר לתפקד. אני בטוחה שגם את לא הבנת לפני שחלית. זה בסדר גמור לראות את עצמך כבריאה. וזה גם אמור לאיך שאת מציגה את עצמך לפני החברים הבריאים. אני נהגתי "לרמות" שנים, לא סיפרתי כלום. הם קלטו שאני קצת טיפוס כבד, שזה הטבע שלי, אבל בשום אופן לא חולה. מעולם לא באתי בטענות לחברים שלא מסוגלים לשאת את ה"כובד" שלי. קבלתי מכל אחד את מה שיכול היה לתת. ואני כמובן נתתי את מה שאני מסוגלת לתת. וזה בעיקר אוזן קשבת. יהיה טוף מירה

 

[sarche]

מירה, גם אני ב"כבדים" ../images/Emo132.gif

 

[daud]

תראי סייב לגבי חברים אז....

את יודעת היחס אמביבלנטי!!! נתתי לחברים שלי לקרוא כתבות על המחלה וחלקם אפילו מצאו לי ומוצאים לי חומר בנושא אבל עדיין הם לא יכולים להבין מה עובר עלינו!!! חלקם יודעים אבל זה לא נקלט להם!!! יש לי חברים שיודעים שיש לי את התשישות אבל אומרים לי דברים בסגנון, טוב אז תנוח טוב תישן מוקדם ובבוקר ניסע באוטו וכדי שלא תתעייף תוכל "להשכיב" את הכיסא ו ניסע לנהריה ונלך לדוג עם מסיכה סנפירים שנורקל ורובה צלילה כולה חצי שעה שעה גג!!! אם תהייה עייף אז תוכל לצאת לפנינו אז אחר כך תוכל לנוח כל הדרך חזרה ואחר כך לישון בבית את מבינה קשה להסביר וזה רק לגבי הצעה שקיבלתי היום מחבר ממש טוב שיודע שיש לי שפעת גם אבל אמרתי לו שאני מקווה שבשבת אני אבריא. אז עכשיו אם אני אתחיל לטעון שאני בריא אז אני מהר מאוד אגיע לחדר מיון מבינה את הבעיה מספיק שיגעתי את החברים שלי עכשיו מה שחסר להם זה שאני אתחיל לטעון שאני בריא והם יהיו מבולבלים אפילו יותר בגלל המסר הסותר

 

[mira ker]

דאוד, יש לך חברים טובים,,,,

אבל לא מתאימים למחלה שלך. אז מה תעשה?

 

[sayv]

זה האחריות שלך לעצמך...

אם תגיע לחדר מיון או לא.. התכונתי שלא מתאים לי לשקוע בחולי, אלא בדברים חיוניים יותר. חברים- מי שמבין מבין.. אז אני פחות רואה אנשים אם אין אנרגיות, אז קשרים מתקררים אם אין חשק לראות ולפגוש או לדבר.. זה טבעי.

 

[mira ker]

סייב, אני חושבת שחברות אצל גברים

היא שונה מאשר אצל נשים. אלה חברים לכל החיים. מנסיון אישי, יש לי כל הזמן חברות שונות בהתאם לשינויים שאני עוברת בחיים. אשה עוברת המון שינויים, מרווקות לנישואים, אחר כך למשפחה, וכו' לכל מצב יש את החברות המתאימות... לגברים אין שינויים כאלה. יהיה טוף מירה

 

[sayv]

תאוריה קצת מרחיקת לכת..

נראה לי די תלוי בנסיבות.. לא? זה לא שגברים מתחברים בגן חובה ומאז דבוקים אחד לשני.. וזה לא שנשים לא.. דווקא החברויות הנשיות 'נחשבות' יותר חזקות וארוכות..

 

[mira ker]

סייב, גברים עוברים מצבים מאוד

אמוציונלים בצבא, וזה קושר אותם לכל החיים. הם גם מרושתים בעבודה. כלומר עוזרים אחד לשני למצוא עבודה, ובעסקים אוהבים שחבר מביא חבר. החברות הגברית היא דבר די מקודש במדינה שלנו. אצל הרבה משפחות, הגרעין של קבוצת החברים היא גברית, והנשים מתלוות אליהם. יש כמובן שזה הפוף, אבל לדעתי זה יוצא מן הכלל. יהיה טוף מירה

 

[ששרון]

מירה, לא כ"כ מסכימה...

דווקא אצלי החברות הכי טובות והכי קרובות, והכי "על אמת" זה החברות מהילדות-בית ספר יסודי. בנוסף, מכל מני ספרות בנושא שקראתי , דווקא ידוע שאצל נשים חברויות מהילדות שורדות המון שנים קדימה. לא יודעת אם יותר או פחות מגברים, אבל בהחלט נשים אוהבות לדבוק באנשים שגדלו איתם, נוסטלגיה או לי. יש לי אפילו מודל אישי לזה-אימי שהיא בת 65 עד היום בקשר עם קרוב ל10- חברות ילדות מהעבר הרחוק. הן ממשיכות להפגש מבית ספר יסודי/גן ועד היום לפחות פעם בחודש, ושומרות כולן על קשרים מאוד חמים! דווקא לאבי אין שום חבר ילדות. ממה שאני רואה שם, דווקא הנשים הן הדבק המחבר ואלו שדוחפות לפעילויות חברתיות. הגברים פסיביים... טוב, אבל כל מקרה לגופו...

 

[mira ker]

ששרון, אמרתי קודם שיש שני מודלים

של משפחות. משפחה פטריארכלית שבה הגבר "מנהל" את הבית והאשה יותר פסיבית. ומשפחה מטריארכלית שבה האשה היא הקובעת והגבר פסיבי. אלה לדעתי משפחות פמיניסטיות מלידה. היה גם מעט מהמודל השיויוני, שהיום הוא גדל ומתחזק, שבהם הגבר והאשה הם צוות שווה ערך. אבל לדעתי הרוב הוא עדיין המודל הפטריארכלי. יהיה טוף מירה

 

[mira ker]

נכון כתבה חמודה