כתבי שיר

[שירה כמים 1959]

כתבי שיר
כתבי שיר
כתבי שיר
ואולי יהיה טיפה יותר בהיר
כתבי שיר
כתבי שיר
הגשם לא מוכרח לבעוט
כתבי שיר
כתבי שיר
משהו עוד יעטוף

 

[פילוסוף רוחני33]

כתבי שיר
כתבי שיר
כתבי שיר
ואולי יהיה טיפה יותר בהיר
כתבי שיר
כתבי שיר
הגשם לא מוכרח לבעוט
כתבי שיר
כתבי שיר
משהו עוד יעטוף

שילוב מצוין של סבל ועדינות.

 

[שירה כמים 1959]

אני נחום נופל תקום
תקום לאט לאט
לא בבת אחת
שלא תהיה לך סחרחורת משוגעת
נחום נופל תקום
לאט לאט לאט
עם השמש לא בעיניים לא בידיים לא ברגליים
השמש רק בזיכרון
נחום נופל תקום

 

[שירה כמים 1959]

נחום
נפלת
קמת
אתה זוכר
שאמרת
לה
אני בובת נחוך תקום שלך
המפעילה שלך היא הייתה
והיא הייתה מחייכת
עכשיו
מי מפעיל אותך
מי מפיל אותך
מי מקים אותך
נחום תקום
אתה לא רק בובה
אל תסכים

 

[שירה כמים 1959]

אחר כך אכלתי שוקולדים
מלא מלא שוקולדים
כמובן שהתחרטתי
הבטן כאבה
העיניים בערו
מישהו עוד לחש
שיש תקווה

 

[שירה כמים 1959]

מכלא לכלא
שרועה על המיטה הצרה בתא כלאך
את צופה במסך מהמחשב המונח על בטנך
בתא כלא
בארץ זרה
בצינוק
את קצת מתקשה לנשום
רק קצת, להפתעתך

 

[שירה כמים 1959]

מזמן מזמן אמרתי
הייה שלום יו
מזמן מזמן ישבתי
שבעה על כולם
אבל בתאי הצר
בבית האסורים
הם באים ומתכרבלים ךצדי סביבי במיטתי הם חונקים אותי הם כאן והם לא כאן הם לא אוהבים אותי יותר אני
מנסה לגעת בהם אני מנסה להתחנן שיהיו אמיתיים אבל הם לא מוכנים הם ממשיכים להיות דמיון ובמיטה הצרה הצפופה
עד אפס מקום
אפס

 

[שירה כמים 1959]

אני מתאבלת לבדי
אין איש איתי במיטתי
הוזה עד שיגעון
(כמעט)

 

[שירה כמים 1959]

מהצינוק אני קוראת
סוהר סוהר
אני אוחזת בסורגי התא ומטלטלת את גופי
הסוהר לא מתקרב
הוא מהלך קשוח
במרחק
סוהר סוהר
אני קוראת שוב
הוא מסתכל עלי
העיניים שלו, בתוכן יש,
העיניים של כל העולם
כמעט
של כל מי שהיה
והוא לא מתקרב אלי
העיניים שלו אומרות בבירור
תרצי את עונשך בשקט
העיניים שלו אומרות בבירור
בהמון קולות של כולם
כל מי שהיה קרוב אלי
כל מי שהלך
העיניים שלו אומרות בבירור
שאין לי תקווה, אבל אני ממשיכה
וקוראת
סוהר, סוהר
בוא מהר
בוא מהר
אני ממשיכה וזוחלת אל ארגז החול.
הפעם, כשיושיטו לי כף מלאה,
אסרב.

 

[שירה כמים 1959]

דרך הסורגים
תזרקי החוצה את האבל
תזרקי החוצה את הסבל
תזרקי החוצה את ההרגשה
שאת לא אהובה שאין אמא שזרקו אותך כל השיט הישן
דרך הסורגים תזרקי
ותחייכי יפה מאוד
אל הימים המתקצרים
תחכי לעדינות

 

[שירה כמים 1959]

העדינות לא תבוא
תהיי עדינה לעצמך
הליטוף לא יבוא
תלטפי את עצמך
אולי העדינות תבוא
אולי הליטוף יבוא
אולי תהיי עדינה לעצמך

 

[שירה כמים 1959]

איבדתי הכול את אומרת

 

[שירה כמים 1959]

כן, גם זאת תקופה איומה להיוולד.
(כמו כל תקופה לאורך ההסטוריה?)

מישהו בחוץ באיזשהו מקום בעולם מנכש את העשב
מישהו מבשל מרק
אי שם מישהו מדליק קטורת ולוחש לעצמו
אני מחכה לך אהובתי
והוא לא יודע שאני כאן אומרת לעצמי
כן, זאת תקופה קשה להיוולד בה אבל מישהו
במרחקים לוחש לי
אני מחכה לך אהובתי

 

[שירה כמים 1959]

היא רוצה לרדת במשקל
היא חושבת שתוכל להשיל את הבדידות