כתבתי את אשר בליבי- צריכה עזרה ועצות טובות
האם הפחד מאינטימיות גורם לי לברוח למקומות אחרים? מקומות כמו להגיד שמערכות יחסים הם לא בשבילי, עדיף להשאר לבד, קשה לי להסתדר עם עצמי איך אני אסתדר עם עוד מישהו? מקומות כמו למצוא חברה טובה, לשתף אותה בהכל, בתחושות, במחשבות, בפחדים, בחששות כי אני יודעת שהקשר הזה לא יכול להגיע מעבר... ללא כל פחד מפגיעה מכיוון שאני לא בקשר אינטימי איתה. הקשר לא יכול להתפתח לכיוונים אחרים. זהו קשר של הקשבה ושיתוף בלבד. ייתכן שעם השנים הבנתי כי קשר אינטימי עם גבר מצריך חשיפה גם של רגשות וגם של הגוף הפיזי. המון שנים המהלך הילדות שלי התביישתי בגוף שלי. ייתכן שאפילו עד היום, אף על פי שהיום קצת פחות. הקושי ליצור אינטימיות עם גבר , כנראה נובע מחוסר אמון בגברים בלבד. עדיין יש לי תבניות חשיבה שאני לא יכולה לתת אמון בגברים ושהם מחפשים רק דבר אחד= ניצול הגוף של האישה לטובתם. יתכן שהסיבה לכך נובעת ממערכת היחסים הלקויה של הורי. אימי הייתה נתונה להאשמות, להתקפות זעם מצד אבי. בנוסף לכך לאבי היה חדר שהיה נעול והמפתח היה אצלו בלבד. החדר היה "סודי" אף אחד לא הורשה להיכנס אליו. אני חושבת שהקושי, ואולי אף הנכות באינטימיות נובעת מאי היכולת להיחשף רגשית, חוסר היכולת לשתף. בילדותי ואף בבגרותי כל שיתוף של עשיה או רגש היה נתון לשיפוטיות. לאט לאט הפחתתי בשיתוף ועד היום אני לא מספרת לא לאבי ולא לאימי מה שעובר עלי. לא על הצלחות ולא על כישלונות. ייתכן שכשאני נפתחת רגשית וכשאני מרגישה שיש בצד השני אדם שמקשיב ולא שיפוטי. זה גורם לי להתאהב בו. (זה קרה לי עם חברה טובה) ייתכן שהאהבה הזאת היא רק הרגל לאותו אדם. ייתכן שהשיתוף והקרבה היו עמוקים וכך אולי צמחה אהבה באדם לא נכון. אולי אני צריכה למצוא גבר ולהיפתח אליו. המחשבות והתחושות שלי כשאני כותבת את זה, למי בכלל יש זמן וסבלנות להקשיב לתחושות שלי. אנשים רוצים להיות בקשר עם בני אדם בריאים נפשית ולא נכים נפשית ורגשית. מה שאולי אני צריכה לעשות זה ללכת לאיש מקצוע ולדבר על העניין הספציפי הזה. הנכות הרגשית שלי. ובמיוחד הפחד מאינטימיות. מרוב שאני לא סומכת על אנשים (גם אבא שלי החדיר לנו שאי אפשר לסמוך על אנשים) אני לא סומכת על זה שאמצא פסיכולוג / איש מקצוע טוב שיוכל לעזור לי.
האם הפחד מאינטימיות גורם לי לברוח למקומות אחרים? מקומות כמו להגיד שמערכות יחסים הם לא בשבילי, עדיף להשאר לבד, קשה לי להסתדר עם עצמי איך אני אסתדר עם עוד מישהו? מקומות כמו למצוא חברה טובה, לשתף אותה בהכל, בתחושות, במחשבות, בפחדים, בחששות כי אני יודעת שהקשר הזה לא יכול להגיע מעבר... ללא כל פחד מפגיעה מכיוון שאני לא בקשר אינטימי איתה. הקשר לא יכול להתפתח לכיוונים אחרים. זהו קשר של הקשבה ושיתוף בלבד. ייתכן שעם השנים הבנתי כי קשר אינטימי עם גבר מצריך חשיפה גם של רגשות וגם של הגוף הפיזי. המון שנים המהלך הילדות שלי התביישתי בגוף שלי. ייתכן שאפילו עד היום, אף על פי שהיום קצת פחות. הקושי ליצור אינטימיות עם גבר , כנראה נובע מחוסר אמון בגברים בלבד. עדיין יש לי תבניות חשיבה שאני לא יכולה לתת אמון בגברים ושהם מחפשים רק דבר אחד= ניצול הגוף של האישה לטובתם. יתכן שהסיבה לכך נובעת ממערכת היחסים הלקויה של הורי. אימי הייתה נתונה להאשמות, להתקפות זעם מצד אבי. בנוסף לכך לאבי היה חדר שהיה נעול והמפתח היה אצלו בלבד. החדר היה "סודי" אף אחד לא הורשה להיכנס אליו. אני חושבת שהקושי, ואולי אף הנכות באינטימיות נובעת מאי היכולת להיחשף רגשית, חוסר היכולת לשתף. בילדותי ואף בבגרותי כל שיתוף של עשיה או רגש היה נתון לשיפוטיות. לאט לאט הפחתתי בשיתוף ועד היום אני לא מספרת לא לאבי ולא לאימי מה שעובר עלי. לא על הצלחות ולא על כישלונות. ייתכן שכשאני נפתחת רגשית וכשאני מרגישה שיש בצד השני אדם שמקשיב ולא שיפוטי. זה גורם לי להתאהב בו. (זה קרה לי עם חברה טובה) ייתכן שהאהבה הזאת היא רק הרגל לאותו אדם. ייתכן שהשיתוף והקרבה היו עמוקים וכך אולי צמחה אהבה באדם לא נכון. אולי אני צריכה למצוא גבר ולהיפתח אליו. המחשבות והתחושות שלי כשאני כותבת את זה, למי בכלל יש זמן וסבלנות להקשיב לתחושות שלי. אנשים רוצים להיות בקשר עם בני אדם בריאים נפשית ולא נכים נפשית ורגשית. מה שאולי אני צריכה לעשות זה ללכת לאיש מקצוע ולדבר על העניין הספציפי הזה. הנכות הרגשית שלי. ובמיוחד הפחד מאינטימיות. מרוב שאני לא סומכת על אנשים (גם אבא שלי החדיר לנו שאי אפשר לסמוך על אנשים) אני לא סומכת על זה שאמצא פסיכולוג / איש מקצוע טוב שיוכל לעזור לי.