כתבתי את סיפור לידתו של יואבי

[אמא של פילפילון]

כתבתי את סיפור לידתו של יואבי

(שכתיבתו הייתה קשה כמעט כמו הלידה עצמה). זה לא סיפור קל, בכלל לא, אז מי שקשה לה, יכולה לדלג. (לדעתי, בהריון מומלץ לדלג, אבל הבטחתי לעדכן עם כתיבתו, אז מעדכנת). החלטתי לרכז את כל הכתיבה בבלוג שזו כתובתו http://blog.tapuz.co.il/yoavilove קישור בחתימה למטה. אני יודעת שפרטים רבים עוד חסרים, וזו המשימה הבאה, לכתוב מה בעצם השתבש (לדעת הרופאים ולדעתי, זה ממש לא חופף). יקח קצת זמן, אבל גם זה יכתב.

 

[gומבליקה]

אני כל כך מצטערת ../images/Emo201.gif

 

[בת 36 של הצאט]

קראתי את הבלוג.

כל כך עצוב ועדיין אין מילים להביע או לכתוב ולתאר את ההרגשה שקוראים את זה. כל כך עוצמתי ויחד עם זאת כל העוצמה ... אני חושבת עליך ועל הכוחות שלך ותעצומות הנפש.. אני חושבת על עצמי וקשה שלא לחשוב איך ומה ו... אני איש טיפול ונראה לי שתמיד נגמרים לי הכוחות לטפל בעצמי ואני תמיד אחרונה בתור. מה שאת ועתליה עושות כאן זה כמו "טיפול" לפעמים בלי כוונה.. ככה זה יוצא. בכל אופן אותי אתן תמיד מאוד מעודדות ומחזיקות מעל המים. אני שמחה שיש לך כאלה כוחות להיות פה איתנו שוב ולענות לנו ו"לטפל" בנו. תודה

 

[shomeret2]

../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif

דמעות. לא יכולתי לעצור אותן כשקראתי את סיפורך המתאר את כל הרגשות החבוי'ים בי עדיין מאז הלידה בשבוע 20 שעברתי שנה שעברה. אני לא רציתי להרגיש את הלידה ולצערי לא קיבלתי משככי כאבים. לא רציתי לראות את העובר ובעלי כן. בליבי היא עדיין חיה. ומעניקה חי'ים לתינוק החדש שעומד להיוולד בקרוב. גם אני חשתי כיצד לא זכיתי לטפחה ולתת לה חי'ים. שגופי בגד בה. במשך הזמן השלמתי עם כך שזה מה שהיה צריך לקרות ואין תשובות לכל דבר. למרות שאני לקראת סוף הריון בעז"ה, חדש, עדיין קריאת מכתבך העלה את כל הרגשות הישנים ונתן לי נחמה. תודה.

 

[הילה של רועי ועידו]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif