כתבתי כאן קצת ואשמח לשמוע מה דעתכם..... כואבת
אני כותבת כאן את סיפור הזוגיות שלי בשנה וחצי האחרונות,נגמרה בכאב גדול אני לא בטוחה. מה אני רוצה לשמוע מכם אבל מבטיחה לקרוא ולחשוב.......
נפגשנו דרך jdate הוא בן 48 ירושלמי ואני שנה צעירה ממנו גרושה מזה 12 שנים מתגוררת בארצות הברית עם שני ילדים גדולים,,,,,הוא גרוש כחצי שנה עם שני ילדים בני 9;11 .....הקליק היה מיידי,האהבה ניצתה במהירות....אחרי המפגש החמישי אמר לי אני רוצה אותך כבת זוג לחיים, מעולם לא הייתה לי אשה כמוך,,,,,,גם אני נסחפתי התאהבתי כמו בת17 למעשה מעולם לא אהבתי גבר בעוצמה שבא אני אוהבת אותו,,,,,,הכרתי את ילדיו התפתח קשר חזק וטוב עם שני ילדיו בתו סובלת. מהפרעת חרדה טורדנית וקשיים חברתיים אך יצרתי איתה קשר חם ואוהב....הבן מסוגר וסובל מחרדות קשות אך גם איתו נוצר קשר טוב......כל הזמן היו בעיות ברקע עם גרושתו ששמעתי ממנו כל הזמן על הבעיות הנפשיות שלה.הילדים במשמורת משותפת כאשר ההסדר הוא יום א אצל אמא חוזרים לאבא ביום א בלילה יום ב מביהס הולכים לאמא אבא בא מהעבודה ולוקח את הבן,הבת נשארת אצל אמא,יום ג בבוקר אמא מביאה את הבת לאבא ששולח לביהס את שניהם אמא לוקחת מביהס אבא אחרי העבודה אוסף את הבת,יום ד בבוקר אמא מביאה את הבן שאבא ישלח את שניהם לביהס,אמא לוקחת מביהס,יום ה מביאה בבוקר את שני הילדים לאבא שילח לביהס, אמא אוספת מביהס, אבא לוקח את שניהם מאמא. אחרי העבודה, יום ו אמא אוספת מביהס אבא לוקח מאמא אחרי העבודה מוצש אמא לוקחת עד יום ראשון בערב....בקיצור הילדים עוברים כל יום פעמיים ביין ההורים.....כמו כן יש שם בעיית גבולות קשה,בשנה הראשונה של הקשר את החגים הוא עשה עם גרושתו ובקייץ נסע איתה ועם הילדים לחופשה משפחתית ביחד בפלורידה כשחזרו הילדים היו הפוכים ורק דיברו על זה שאבא ואמא לא באמת גרושים אלה רק גרים בבתים נפרדים.,,,,בנתיים הקשר בינונו התהדק התחלנו לעשות שבתות ביחד, והתקרב פסח הוא רצה שנעשה את החג ביחד עם גרושתו תרשה ואני אמרתי שאני לא מנהלת את חיי לפי רצון הגרושה,,,,,,בסוף אחרי משבר וכמעט פרידה את החג עשינו ביחד הוא אני ילדי ילדיו ו..גרושתו,אני בישלתי והכנתי תודה .......אותו דבר בשבועות,וכל ה תוך כדי התיעצות עם מטפלת משפחתית...כאשר אנחנו מדברים על לעבור לגור ביחד אחרי חגי תשרי.......בשיחה האחרונה עם המטפלת היא אמרה שהדבר הבעיתי ביותר לילדים כרגע זה חוסר הודאות והטוב ביותר לילדים שנעבור לגור ביחד. הוא אמר לי שהוא יודע שמגורים משותפים זה הדבר הנכון ביותר לעשות אבל הוא מפחד....קבענו תאריך יעד אחרי סוכות.......שבת אחרי זה הייתי אצלו בלי ילדי,( הם בני18;24 והיו להם תוכניות אחרות....) הגעתי מיד אחרי העבודה בישלתי אפיתי ערכתי שולחן שבת וכשהוא הגיע עם הילדים הדלקנו נרות וכ' אחרי האוכל הילדים הלכו לשחק בחדר ואנחנו ראינו סרט בDVD בתשע מגיעה. הבת בלי לשאול מוציאה את הדיסק וקובעת עכשיו אני רואה טלויזיה לכו מכאן
אני נדהמתי הוא קם אמר לילה טוב והלך לישון......אלו לא ילדי אז שתקתי והלכתי לישון....למחרת היו עוד כמה ארועים שהבנתי שבעיית הגבולות שם כזו שאני לא אוכל לחיות איתה שתקתי וכאשר הילדים הלכו אמרתי לו אנחנו חייבים לדבר אנחנו מדברים על חיים משותפים אך ישנן בעיות שצריך לדבר עליהן.....זה עניינים טכנים אין לי כוח היתה התשובה........שתקתי.ביום ראשון כאשר הילדים חזרו הם רצו לאכול הכנתי פסטה לפי בקשתם הבן דחה את הצלחת וביקש פיצה ..אבא רץ להביא פיצה.....כשחזר אני נפרדתי ואז האיש אמר לי היה סוף שבוע נפלא הרגיש ממש משפחה....אמרתי לו אנחנו צריכים לדבר.....ונסעתי לביתי.....ובדרך אמרתי לעצמי כך אני לא רוצה לחיות.....ביום שני כאשר דיברנו בטלפון אמרתי לו אנחנו חייבים לדבר.....התשובה היתה כשיהיה זמן....ביום שלישי הייתי ליד הבית שלו נתקעתי ביום חמסין בלי מיים ועם כאב ראש מפוצץ,,,,התקשרתי אליו ושאלתי אותו עם אני יכולה להכנס לקחת מיים התשובה היתה כמובן...מצאתי שם את גרושתו....הופתעתי ....היא חיטטה בארון בו שמורים היו הדברים שלי.......היא התחילה לשאול שאלות ובקשה את עזרתי לשינוי ההסדר עם הילדים אמרתי לה שתדבר ישירות עם האיש אני לא מתערבת זה לא הילדים שלי היא אמרה שהיא מפחדת לדבר איתו ובקשה את עזרתי,שוב אמרתי לה שהם צריכים לדבר בלעדי אני לא מתערבת.....והלכתי..התקשרתי אליו מיד לעבודה וסיפרתי לו הוא צחק ואמר. שהיא אמא של הילדים וגם אם נגור ביחד היא תמיד תוכל להכנס. מתי שהיא רוצה......שוב אמרתי לו שצריך לדבר,,,,,,הוא שוב התחמק....יום חמישי הוא התקשר בכעס נורא ואמר שהוא דיבר עם גרושתו ואנחנו צריכים לדבר....נפגשנו במוצש. ושם הוא אמר לי שהעובדה שדיברתי עם גרושתו כשהוא לא היה שם זו בגידה כמו לבגוד בו עם גבר אחר והכל ביניינו נגמר קמתי לקחתי את התיק והלכתי....
הוא התקשר אחרי כמה ימים בניסיון להסביר לי כמה אני לא בסדר אמרתי לו שאשמח לדבר אבל הוא צריך להקשיב למה שלי יש לומר גם כן......הוא לא היה מוכן כי הוא הקורבן ואני לא בסדר אמרתי לו שכך אני לא מוכנה לדבר.....כתבתי מייל מפורט עם כל הדברים עלהם רציתי לדבר ושלחתי לו.....לדבריו שלחתי לו כתב אישום...מאז אני מקבלת טלפונים ומיילים מחבר שלו ומשהי מהקהילה שמכירה אותו שהוא מסכן הילדים מתגעגעים אלי ושאני אתנצל ואחזור אליו......אני מאוד אוהבת אותו אך לא מוכנה להיות במערכת יחסים כל כך חד צדדית אני רוצה שיכבדו אותי ,ורוצה מערכת שיוויונית,,,,אני יודעת שילדיו צעירים וסובלים מקשיים רגשיים ו ומוכנה להתמודדות. הלא פשוטה שכרוכה בכך.
אני לא מוכנה להיות היחידה שמכילה ומתחשבת רוצה הדדיות.לא רואה את עצמי כקורבן אך גם לא חושבת שהצד השני קורבן חושבת שבמערכת יחסים צריכה להיות הדדיות והקשבה ולמעשה זה מה שביקשתי בו נדבר על הבעיות ונראה כיצד מתמודדים איתן הוא סירב לדבר התחמק ואז התנהג. בצורה פוגעת ומכוערת........כואב לי על ההחמצה וחבל לי לסיים כך קשר יפה,,,,,,,,,ניתן היה פשוט לדבר ואם לא מתאים להפרד כמו אנשים מבוגרים בצורה יפה...
עכשיו אני אחרי שיחה ארוכה עם חברו הטוב,,,,שמעתי,הכלתי ובסיכום אמרתי לו. שיגיד לאיש שאשמח לדבר איתו אך זו תהיה שיחה דו כיוונית. אני אקשיב ואכיל ואתנצל אם צריך אני מבקשת מהאיש את אותו היחס מעבר לזה סרבתי לקבל מסרים מהחבר........
אני מעוניינת לשמוע מכם מה דעתכם ותודה שקראתם. את הכל......
