יצחק רבין
רבים שואלים אותי " איפה היית כשיצחק רבין נרצח?" אך אני שואלת " איפה היינו היום לו יצחק רבין אל נרצח?" האם היינו מרשים לעצמנו לסטות בכזו קלות ראש מדרך הישר? לכלה כל תקווה לחיים שפויים במזרח התיכון? האם היינו מרשים לעצמנו לרסק את הדמוקרטיה עד עפר, כאילו הייתה אויב מזוין שיש לפרקו מנישקו? מנהיגנו כבר מזמן חדלו לעסוק בפוליטיקה והיום הם עסוקים בפופוליטיקה. סבלנותנו נדדה עם חורף 95 ולא מצאה דרכה בחזרה. והשנים חולופת אך הכאב נהיה חד וכהה יותר והפטיש ממשיך להכות בברזל, הגם שהוא לא חם. כשעזבת יצחק הארץ הייתה לחבולה ונטושה, כבן שאיבד את אימו והיום היא כצבא שאיבד את מפקדו- ללא כיוון, ללא ליטוף וללא הגנה. גדרות הארץ פרוצות לכל אלה המבקשים לרמוסה במלות גנאי והסתה נלאת. שעריה פתוחים לכל אלה אשר בדעתם לרמוס אחרים בדרך אל " האושר הנעלה" של " ארץ ישראל השלמה". עשבים שוטים רבים גידלה ארץ זו וכעת נהפכו הם ליערות ואין מי שיגדע אותם, אין אותך יצחק