כתבתי קטע ראשון

[dapard]

כתבתי קטע ראשון

אני הרבה זמן מסתובב בפורום קורא הודעות פה ושם ומקבל השראה...... אז הנה קטע שלי, זה לא שיר, אני לא יודע מזה, אני אוהב להסתכל על זה כמו בסרטים, שיש דמות שעושה קריינות מסויימת. כי זה באמת מחשבות שעברו לי בראש. ולמרות שאני בנאדם שזה קשה לו מסיבה לא ידועה אני כתבתי את הקטע כאילו אני מדבר, באופן שוטף בלי לעצור את היד על המקלדת...

- שמעתי שהאובדן הגדול ביותר הוא אובדן הכבוד העצמי... חוץ מזה שהמשפט נשמע מגניב הוא תופס אותי בצורה אחרת כמה פעמים בחיים הרגשתי נמוך, ואז גם ידעתי שאני הכי פגיע. כל מיני הערות חוץ, צחוקים... זה באמת הדבר ההכי משמעותי שאפשר לקרות. קוראים לזה אובדן!? מאבדים את זה? איפה אפשר למצוא את זה? לדעתי "אובדן הכבוד העצמי" זה פשוט לאבד את הביטחון העצמי, אם זה לרגע או לכל החיים, זה כבר כל מקרה לגופו. אני מצאתי את "זה", את הכבוד העצמי הזה, באנשים החלשים, אותם אנשים שנכנסים לחדר והופכים לסתלבט של כולם. אז גם אני יסתלבט או יהנה מהצד וישיב את הכבוד העצמי ויראה לעצמי כבנאדם יותר איכותי ממקודם. רוע לב אה, החשיבה שלי היא ככה, זה כמו סולם בחברה יש דרגות, יש איכותי פחות איכותי. זה בעייתי ואני צריך לשנוא את עצמי, אבל ככה אני רואה את הדברים. המציאות הזאת אוטומטית בשבילי... לזהות את האיכותי בחברה, בקבוצת אנשים מסוימת. בשבילי, אם איבדתי את הכבוד העצמי, זה אומר ש"נכשלתי", בשבילי לאבד כבוד עצמי זה שמישו אחר דרך עליי, או הסתלבט וצחק עליי ולא הגבתי כמו שצריך. זה איפהשהוא כישלון. משו באישיות, באופי שלי... ובשבילי כדי להתמודד עם עצמי ולהמשיך ביום יום, אני מתמודד עם הכישלון, אני מקבל את עצמי למרות שנכשלתי. זה מוזר אבל זה קורה, אני כאילו אומר לעצמי שזה בסדר שנכשלתי... - אני לא חושב שזה פסיכולוגי יותר מידי, אבל סתם רציתי לשתף מאחר וזה הפעם הראשונה שאני כותב משו מהלב בכלל. בשבילי זה דבר מאוד קשה לכתוב מהלב, פשוט לשפוך את מה שעובר עליי, כמו שכולם אומרים. אני לא יודע למה זה קשה, זה נשמע כמו הדבר הכי קל ומשחרר בעולם, אבל יוצא שאני יושב מול דף ריק חצי שעה כמו איזה לא יודע מה, בסוף סוגר והולך. אני בן 21 לפני שחרור מהצבא וכמו כולם עוברת עליי תקופה לא משו. תודה.

 

[koryz]

שלום

קודם כל ברוך הבא לפורום הכי מעניין בתפוז אגב, התכוונתי בדיוק לומר שלא כדאי להשוות.למרות שבמקרה זה אני מציינת עובדה. לטעמי אחד הדברים הקשים - (אם לא המיותרים) הוא השוואת עצמנו לאחרים - מלבד זאת, שמושלם למעשה בלתי קיים. ממקום כזה מגיעים לסולמות, היררכיה חברתית ולמקומות של - מעל או מתחת לממוצע, וכו'. למרות זאת, כישלון הוא כבוד מבחינה מסוימת. בשביל לשרוד לאחר כשלון צריך אופי, אומץ ונחישות.(בכל אופן, ההגדרה "כשלון" היא כמובן סובייקטיבית). רוב מה שיש לנו, אם לא כולו, הוא זמני. (בנוסף הייתי ממליצה כי תקרא כתבים בנושא אובדן.) מי שדורך עליך למעשה לא מכבד את עצמו. מדוע שתתן לו את הכח להשפיע על הרגשתך?

 

[dapard]

למה את מתכוונת?

תודה על התשובה וההתייחסות, תפסת אותי ממש במשפט הזה, למה התכוונת בדיוק בנוגע אליי?- "רוב מה שיש לנו, אם לא כולו, הוא זמני. (בנוסף הייתי ממליצה כי תקרא כתבים בנושא אובדן.)" וזה נורא מעניין לחשוב ככה, שמי ש"דרך" עליי לא מכבד את עצמו והוא לא ישפיע עליי לרעה. אני מודה לך מאוד שהארת אותי עם הפיסת פילוסופיה הזו אבל עדיין קיימת העובדה שאני נפגעתי בכללי והכבוד שלי נפגע ולדעת כמה שהוא מסכן או פטתי בצורה כלשהיא לא תשנה את העובדה שיש לי את המועקה הקטנה הזו בגללו.

 

[koryz]

שוב שלום

התכוונתי -כשמשווים בין בני אדם למעשה נותנים בידם את הכוח להרגשה שלנו, מכיון שמסתכלים עליהם מגובה אחר. האנשים עצמם אינם שווים. אם תנצח את אלוף העולם בשח בשחיית חזה, מה זה אומר עליו? אני שמחה לראות שאהבת את התגובה שלי. ביום שתהיה שלם עם עצמך, לכל הדעות האחרות לא תהיה משמעות. אגב, מה שקיים זו התנהגות של האדם מולך. הפגיעה בך היא פרשנות.