כתיבה אישית
שלום תחילה אומר שזו בעצם הפעם הראשונה שאני כותב בפורום כאמור אין סתם, הרגשתי לפתע שאני חייב, מוכרח לכתוב את מה שיש לי על הלב, האמת שיש בי תקווה שיהיה בי אומץ לשלוח את המכתב הזה לאחר שאסיים. אציג את עצמי תחילה, אני ילד(...) אינדיגו מוצהר, יצאתי מהארון כשנולדתי בתחילת שנות ה- 70, עוסק בטיפול כ 14 שנה. מקריאה קודמת קראתי את כתיבתה של טליה שכתבה על דור ה-X וזה בהחלט הצדדים המדהימים בנו ויש עוד הרבה בהחלט. כן דור האינדיגו עושה שינויים מדהימים, אבל אני תוהה ביני לבין עצמי, חושב עלינו, מי דואג לנו בעולם הכל כך חומרי, נוקשה הזה? ולכן אני מעוניין לשתף בצד אחר של חיי. הצד האחר שלא נכתב עליו. הגעתי הנה לעולם עם שפע של כלים תבונתיים גבוהים, יכולות אנרגטיות וטיפוליות נוספות מדהימות ובעיקר יכולות של אהבה אדירות. יחד עם זאת, ככה פתאום, היום, קפץ לי לראש שפשוט, לצערי אין לי אפילו תיק קטן עם הדרכה לגבי איך מתנהגים בעולם הזה. בתקופה האחרונה אני נתקל באירועים לא קלים יש בי את משמעותם, ההבנה שמוליכה אותי קדימה להבין את סיבתם גם אם זה מאוד לא נעים 'לשמוע'. אני מרגיש שדווקא היום בעקבות מאורע שקרה לי הערב, משהו לא קל, אני רואה את חיי שלי, אישית, כמשהו שהוא ממש בועה בהשוואה לכל החיים כאן. ואני צועק אלוהים אדירים, אז יש בדור האינדיגו כל כך הרבה אור כל כך הרבה שמחה, אבל לי בכל אופן אין את התבונה לגבי איך מתנהגים עם האנוכיות, האינטרסים, ההרס החברתי, הקיטלוג החברתי, המעמדות.... אין את ההבנה איך להתנהג לפי הסטנדרטים החברתיים. אני לא כמו כולם אבל אני מודה שבהחלט כן הייתי רוצה להבין מה קורה פה?!! אני מרגיש כאילו המציאות התפוצצה לי בפנים. כולם - הכוונה אני מקווה ברורה למי..... יודעים איך להתנהג איך, להיות מאופקים, איך להתלבש לפי צו, הולכים בתנועה אחידה, בפגישות אין חיוך, אין שיחת נפש, אין אהבה, אין הדדיות. אין לדבר באמת מה שיש בפנים .... אני יודע שיש להם את הכלים איך להתנהג כמו כולם. אבל אני, מה לעשות?! אחר! יש בי מין התלהבות את השמחה, הסקרנות,הקשבה לאחר... (בשפה הכללית קוראים לה "להיות רציני", למה לא פשוט להיות קשוב לאדם אחר, למה הכל כל כך מסובך) ....טיפולים משלימים, אלטרנטיביים, כן, כך זה נקרא, אבל, אצלי זה בדם זה כל היום כל הזמן ויש עבודה עצמית 24 שעות, כל החיים כן זאת עבודה. אבל, לא קל לי, אני עצוב, אני מודה, כי מה יהיה ,אנשים כמוני מבודדים מהחברה מהחבר'ה, מסופחים לקטגוריות כאלה ואחרות. יכול להיות שפשוט אינני יודע היכן מכירים עוד כמוני, אתם יודעים..., אנושיים בלי פוזות.. אני עצוב כי יש בי כל הזמן את השאלה, איך להיות אינדיגו וגם להיות אחד מחבר'ה הכל כך שמרנית בימינו. כביכול מקבלים את כולם... . ו...כמו שנכתב גם אני הולך נגד הזרם, מה לעשות בעניי זה דווקא ללכת עם הזרם, לא? תודה על האפשרות שניתנה לי לכתוב ועל קריאתכם.
שלום תחילה אומר שזו בעצם הפעם הראשונה שאני כותב בפורום כאמור אין סתם, הרגשתי לפתע שאני חייב, מוכרח לכתוב את מה שיש לי על הלב, האמת שיש בי תקווה שיהיה בי אומץ לשלוח את המכתב הזה לאחר שאסיים. אציג את עצמי תחילה, אני ילד(...) אינדיגו מוצהר, יצאתי מהארון כשנולדתי בתחילת שנות ה- 70, עוסק בטיפול כ 14 שנה. מקריאה קודמת קראתי את כתיבתה של טליה שכתבה על דור ה-X וזה בהחלט הצדדים המדהימים בנו ויש עוד הרבה בהחלט. כן דור האינדיגו עושה שינויים מדהימים, אבל אני תוהה ביני לבין עצמי, חושב עלינו, מי דואג לנו בעולם הכל כך חומרי, נוקשה הזה? ולכן אני מעוניין לשתף בצד אחר של חיי. הצד האחר שלא נכתב עליו. הגעתי הנה לעולם עם שפע של כלים תבונתיים גבוהים, יכולות אנרגטיות וטיפוליות נוספות מדהימות ובעיקר יכולות של אהבה אדירות. יחד עם זאת, ככה פתאום, היום, קפץ לי לראש שפשוט, לצערי אין לי אפילו תיק קטן עם הדרכה לגבי איך מתנהגים בעולם הזה. בתקופה האחרונה אני נתקל באירועים לא קלים יש בי את משמעותם, ההבנה שמוליכה אותי קדימה להבין את סיבתם גם אם זה מאוד לא נעים 'לשמוע'. אני מרגיש שדווקא היום בעקבות מאורע שקרה לי הערב, משהו לא קל, אני רואה את חיי שלי, אישית, כמשהו שהוא ממש בועה בהשוואה לכל החיים כאן. ואני צועק אלוהים אדירים, אז יש בדור האינדיגו כל כך הרבה אור כל כך הרבה שמחה, אבל לי בכל אופן אין את התבונה לגבי איך מתנהגים עם האנוכיות, האינטרסים, ההרס החברתי, הקיטלוג החברתי, המעמדות.... אין את ההבנה איך להתנהג לפי הסטנדרטים החברתיים. אני לא כמו כולם אבל אני מודה שבהחלט כן הייתי רוצה להבין מה קורה פה?!! אני מרגיש כאילו המציאות התפוצצה לי בפנים. כולם - הכוונה אני מקווה ברורה למי..... יודעים איך להתנהג איך, להיות מאופקים, איך להתלבש לפי צו, הולכים בתנועה אחידה, בפגישות אין חיוך, אין שיחת נפש, אין אהבה, אין הדדיות. אין לדבר באמת מה שיש בפנים .... אני יודע שיש להם את הכלים איך להתנהג כמו כולם. אבל אני, מה לעשות?! אחר! יש בי מין התלהבות את השמחה, הסקרנות,הקשבה לאחר... (בשפה הכללית קוראים לה "להיות רציני", למה לא פשוט להיות קשוב לאדם אחר, למה הכל כל כך מסובך) ....טיפולים משלימים, אלטרנטיביים, כן, כך זה נקרא, אבל, אצלי זה בדם זה כל היום כל הזמן ויש עבודה עצמית 24 שעות, כל החיים כן זאת עבודה. אבל, לא קל לי, אני עצוב, אני מודה, כי מה יהיה ,אנשים כמוני מבודדים מהחברה מהחבר'ה, מסופחים לקטגוריות כאלה ואחרות. יכול להיות שפשוט אינני יודע היכן מכירים עוד כמוני, אתם יודעים..., אנושיים בלי פוזות.. אני עצוב כי יש בי כל הזמן את השאלה, איך להיות אינדיגו וגם להיות אחד מחבר'ה הכל כך שמרנית בימינו. כביכול מקבלים את כולם... . ו...כמו שנכתב גם אני הולך נגד הזרם, מה לעשות בעניי זה דווקא ללכת עם הזרם, לא? תודה על האפשרות שניתנה לי לכתוב ועל קריאתכם.
