כתיבה יצירתית שלי על אהבה!
איכה אהבה שאלתי. זה שנים רבות הנני עורך חיפושי עקר אחר האהבה, ביקשתי פה שאלתי שם אך אין קול ואין עונה.כמה אני ללב אישה ששם יוכל שושן ליבי לפרוח ולשגשג. אתאווה להיות אסיר האהבה, להיות כבול בכבליה, להרעיפה ללא סייג ולא לדעת כל שוך בהענקתה. אהובתי ואני שלה נכספה נשמתי נדבר אהבה עם כל הגוף ונגל סוד ייסורינו לב למשנהו. אולם כעת, מצבי העגמומי לא נותן לי מנוח, ליבי הדואב ומלא הכסופים לא פוסק מלשיר את כינתו. אך הזמן עובר חולף לו... ואני, אינני יודע עד מתי, עד מתי אמשיך במסע הייסורים המתועב הזה אשר כה מייסר את ליבי וגורם לנפשי כפופה להיות ומלאת געגועים. נפשי צמאה צימאון עז אשר לא חש ריוויון, ללב אישה שיעניק לי את כל שחפצתי-אהבה עזה ולוהטת ללא קץ. צמאה נפשי ללב אישה שירפא את הצלקות שבליבי וישכך מכאוביו, לב אישה שיגרום לשמש לזרוח גם בצד שלי ושייטע בגני פרחים של אושר וגיל. ומעל הכל לב אישה שיהיה אחד עם ליבי לעולמי עולמים. לא יודע איכה האהבה, היכן מתגוררת לה, היכן נמצאת לה האישה שביום מן הימים שתבוא ותושיע אותי. תבוא... ותמשה אותי מביצת הבדידות והסבל הזו ששקועה בה נשמתי עמוק ושעוד מעט, כשהביצה תוסיף לינוק אותי לתוכה ואיעלם לחלוטין, הייאוש יגבר עלי, התקווה תתפוגג ואפילו גיץ של שמחה לא יעוף. אני מלא כמיהה וכיסופים לאישה הזו אשר תעשה את נפשי למאושרת, את נשמתי לקורנת ואת ליבי לגן קסום אשר בו מלבלבים להם פרחי האהבה- בשביל שלא אפסיק לרגוש מלהעניק ולהיות מלא גיל על הידיעה שהנני אדם נאהב עד מוות. בליבי ילבלבו גם פרחי התשוקה- כדי שתשוקה לוהטת תבער בתוכי ללא הפסק ושבה אוכל להלהיט ברשפי אש את אהובתי המיוחלת. אני חפץ להפליג בלב ליבו של אוקיינוס רחב הידיים והאין סופי של האהבה ולהיות שם לאסיר הכלוא ללא מפלט. כן, אסיר האהבה אתאווה להיות, עד שיכבו חיי.
איכה אהבה שאלתי. זה שנים רבות הנני עורך חיפושי עקר אחר האהבה, ביקשתי פה שאלתי שם אך אין קול ואין עונה.כמה אני ללב אישה ששם יוכל שושן ליבי לפרוח ולשגשג. אתאווה להיות אסיר האהבה, להיות כבול בכבליה, להרעיפה ללא סייג ולא לדעת כל שוך בהענקתה. אהובתי ואני שלה נכספה נשמתי נדבר אהבה עם כל הגוף ונגל סוד ייסורינו לב למשנהו. אולם כעת, מצבי העגמומי לא נותן לי מנוח, ליבי הדואב ומלא הכסופים לא פוסק מלשיר את כינתו. אך הזמן עובר חולף לו... ואני, אינני יודע עד מתי, עד מתי אמשיך במסע הייסורים המתועב הזה אשר כה מייסר את ליבי וגורם לנפשי כפופה להיות ומלאת געגועים. נפשי צמאה צימאון עז אשר לא חש ריוויון, ללב אישה שיעניק לי את כל שחפצתי-אהבה עזה ולוהטת ללא קץ. צמאה נפשי ללב אישה שירפא את הצלקות שבליבי וישכך מכאוביו, לב אישה שיגרום לשמש לזרוח גם בצד שלי ושייטע בגני פרחים של אושר וגיל. ומעל הכל לב אישה שיהיה אחד עם ליבי לעולמי עולמים. לא יודע איכה האהבה, היכן מתגוררת לה, היכן נמצאת לה האישה שביום מן הימים שתבוא ותושיע אותי. תבוא... ותמשה אותי מביצת הבדידות והסבל הזו ששקועה בה נשמתי עמוק ושעוד מעט, כשהביצה תוסיף לינוק אותי לתוכה ואיעלם לחלוטין, הייאוש יגבר עלי, התקווה תתפוגג ואפילו גיץ של שמחה לא יעוף. אני מלא כמיהה וכיסופים לאישה הזו אשר תעשה את נפשי למאושרת, את נשמתי לקורנת ואת ליבי לגן קסום אשר בו מלבלבים להם פרחי האהבה- בשביל שלא אפסיק לרגוש מלהעניק ולהיות מלא גיל על הידיעה שהנני אדם נאהב עד מוות. בליבי ילבלבו גם פרחי התשוקה- כדי שתשוקה לוהטת תבער בתוכי ללא הפסק ושבה אוכל להלהיט ברשפי אש את אהובתי המיוחלת. אני חפץ להפליג בלב ליבו של אוקיינוס רחב הידיים והאין סופי של האהבה ולהיות שם לאסיר הכלוא ללא מפלט. כן, אסיר האהבה אתאווה להיות, עד שיכבו חיי.