כתיבה
הנה שאלה שמטרידה אותי די הרבה זמן... הניסוח לא "זני" במיוחד, אני פשוט רוצה לשמוע את חוות דעתכם, מן הסתם אין "תשובה אחת נכונה". כבר שלוש שנים שאני עוסק בכתיבה. פרוזה + שירה. אני מרגיש שהכתיבה עוזרת לי להתחבר לעצמי, להבין מנגונים שפועלים בי, ולהוציא החוצה רגשות. מצד שני - עצמי? הרי שהכתיבה היא פעילות שיונקת וניזונה מהאגו!!! לפעמים אני חושב אם להפסיק לכתוב, דבר שגורם לי עונג רב, בגלל שמדובר בפעילות שכל-כך מנציחה רגשות ומצבים של חוסר-הארה, של היקשרות ושל בורות. מה אתם חושבים? האם כתיבה היא היקשרות, במובן מסוים? האם היא מפריעה?
הנה שאלה שמטרידה אותי די הרבה זמן... הניסוח לא "זני" במיוחד, אני פשוט רוצה לשמוע את חוות דעתכם, מן הסתם אין "תשובה אחת נכונה". כבר שלוש שנים שאני עוסק בכתיבה. פרוזה + שירה. אני מרגיש שהכתיבה עוזרת לי להתחבר לעצמי, להבין מנגונים שפועלים בי, ולהוציא החוצה רגשות. מצד שני - עצמי? הרי שהכתיבה היא פעילות שיונקת וניזונה מהאגו!!! לפעמים אני חושב אם להפסיק לכתוב, דבר שגורם לי עונג רב, בגלל שמדובר בפעילות שכל-כך מנציחה רגשות ומצבים של חוסר-הארה, של היקשרות ושל בורות. מה אתם חושבים? האם כתיבה היא היקשרות, במובן מסוים? האם היא מפריעה?