כתיבת פרוזה(בדגש על חללים והבעה)

GALI02

New member
כתיבת פרוזה(בדגש על חללים והבעה)

כתבתי פרוזה(שנמצאת כעת בדף הראשי) תגובתה של קסנדרה הייתה שהלשון היא יותר מדי סיפורית ושלא השארתי מספיק חללים. ושאלתי היא: איך אפשר לשפר את כתיבת הפרוזה ולהעלות אותה מסתם סיפור ורשימת פרטים/זכרונות, לפרוזה טובה עם כל המשתמע מכך. אני מקווה שזה ישרת גם נוספים שאולי נתקלו באותה הבעייה. ואני אשמח לקבל טיפים מהמבינים בדבר, כותבי הפרוזות בפורום. (כן צינסקי, בעיקר אתה...
)
 

GALI02

New member
תודה קס, אבל

את המאמר הזה כבר קראתי, והוא אכן מאוד בסיסי. הייתי רוצה לקבל מפיך טיפים יותר יישומיים על איך כותבים פרוזה. זה חשוב לי כי נדמה לי שאני צועדת במקום בתחום הזה. (אולי אפילו דוגמאות מהפרוזה שכתבתי) כשצינסקי יגיע הוא יוסיף מנסיונו(אם יירצה ואם יהיה צורך) וכמובן שגם האחרים מנסיונם.
 

קסנדרה*

New member
גלי קראתי היום קצת חומר על פרוזה

והאמת היא שאין ממש הדרכה, כיצד כותבים פרוזה, מפני שפרוזה היא למעשה כל כתיבה והיום במיוחד מתרכזת בסיפורת. ואנחנו כאן בפורום, או יותר נכון, אף אחד מאיתנו בפורום לא כותב ממש פרוזה (למעט אלו שכותבים סיפורים קצרים) אלא "שירה פרוזאית". מה שמאפיין שירה פרוזאית, הוא השפה היותר פשוטה, חוסר החריזה, חוסר הריתמוס/המקצב ובכל זאת "מתנגנת". הכתיבה צריכה להיות מספיק גמישה מחד ומספיק מחוספסת כדי לאמץ את הליריות או הדחף של שיר שיוצא מהמקום הכי עמוק, נניח מהרחם או מהנשמה. ואולי בכל זאת טיפ קטנטן. כשכותבים שירה פרוזאית, יש לתת אתנחתאות לא כתובות. אנסה לתת דוגמא פיגורטיבית: נניח שאת לוקחת תמונה של דמות יושבת על כסא ובובה בידה. תגזרי את התמונה כך שתישאר לך הדמות והבובה ללא פנים, ללא ראש, עכשיו תשלימי את הפנים מדמיונך. כך גם בכתיבה את כותבת משפטים שכאילו לא סיימת אותם, ומותירה לקורא מקום להמשיך ולדמיין בעצמו. אם מספרים ספור קצר, (סיפורת) זו פרוזה ואילו אנחנו דנים בשירה פרוזאית. קסנדרה
 

GALI02

New member
אז בעצם,

אם הייתי כותבת את הקטע שלי בשורות יותר ארוכות, אז הוא היה יותר פרוזה "סיפורית" מפרוזה שירית? אבל עדיין זה לא סיפור קצר,נכון? מן בן כלאיים כזה. אני מאוד מחבבת את הסגנון הזה של שירה פרוזאית(גם המינוח מאוד הולם לדעתי) ומשום מה, שמתי לב, שאני מתמקדת בחללים בעיקר בסופים ולא באמצע. זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו. תודה ענקית קס, מאוד מעניין לי הדיון הזה איתך.
 

קסנדרה*

New member
גלי לגבי ספור ופרוזה ../images/Emo36.gif

לספור יש מבנה של ספור ובשירה פרוזאית, המבנה דומה למבנה של שיר, רק עם פחות דיוק, כי בשירה, המבנה מוּבנה בהתאם לחלוקה לבתים, בהתאם למקצב, ואילו בשירה פרוזאית אין חשיבות לאלה. תמצית הדברים: פרוזה שירית או שירה פרוזאית, היא שיר לכל דבר ועניין למעט ההקלות וההיתרים - קל יותר לכתוב אותה, היא פחות קשה להבנת הקורא, היא עממית יותר ומקובלת יותר בקרב קוראי השירה ד'היום וגם אצל חלק מהעורכים בהוצאות השונות, אצל חלק מהעורכים ממש לא. יש שימשיכו ויכתבו קלסיקה ויש שינצלו את הפירצה הזו שנקראת "שירה פרוזאית" ולא ילמדו לכתוב שירה מן היסודות. אני באופן אישי ממליצה למי שמתחיל לכתוב, לפחות עד שיבנה את סגנונו האישי, שיכתוב שירים בסגנון הקלאסי וילמד מהי שירה, הכרת המושגים בשירה, אמצעים אמנותיים והכי חשוב, ללמוד לקרוא שירה. לעבורלסגנון הפרוזאי, אפשר אחר-כך כשכבר יש יסודות מוצקים. כי בשביל לא לשמור על הכללים או בשביל לשבור כללים, צריך ללמוד אותם קודם. והרי גם בכתיבה פרוזאית יש שימוש באמצעים אמנותיים, אז איך אפשר להגיע לכתיבה טובה ללא לימוד "יסודות השירה"? קסנדרה
 

GALI02

New member
מממ...אוקי,

אז מה שאת אומרת, זה לעזוב בינתיים את הפרוזה ולכתוב/לקרוא שירים?! אני צריכה להרהר בזה, יש הרבה במה שאת אומרת
 

קסנדרה*

New member
כן גלי, בלי היסודות קשה לבנות משהו

שיחזיק ולא יתמוטט. מתוך השירה הקלאסית קל לצאת אל הפרוזה, מהפרוזה קשה מאד להכנס לשירה הקלאסית. כשאת יודעת לנהוג על רכב עם תיבת הילוכים ידנית, את יודעת לנהוג גם ברכב עם גיר אוטומטי, אבל אם תלמדי על רכב עם גיר אוטומטי, לא תדעי לנהוג על רכב עם תיבת הילוכים ידנית. זה קצת דומה
קסנדרה
 

צינסקי

New member
גלי יקירתי , דעתי בנושא ../images/Emo22.gif

הנושא הזה מעניין מאד ואפשר לדבר עליו המון, יהיה מרתק להרחיב בו באחת הסדנאות הקרובות. טוב, לפני ההתחלה אומר שכל מה שאכנה כאן כפרוזה הינו למעשה "פרוזה שירית". ראוי להבדיל בין זה לפרוזה "רגילה" שהינה למעשה כל מה שאינו שיר. יש כמה דברים שהם לדעתי חשובים מאד בכתיבת פרוזה. מדובר בכתיבה שמאופיינת בתאורים מדוייקים, פרוט מצבים וסיטואציות. הסיבה העיקרית לכך היא שפרוזה בעקרון הינה כתיבה נטולת מטאפורות ודימויים. מכאן שאין את היכולת ליטול מילה או תאור ולהשתמש בו לתאור מכלול אחר או תופעה אחרת. בפרוזה, כשאתה רוצה לומר משהו אתה צריך פשוט לומר ולפרט. מדובר בכתיבה שהינה על פניה - פשוטה ויום יומית, אבל זו כמובן אשליה. תאור פשוט של אדם הרי לא הופך את התאור ליצירה. ראוי שיהיה בו משהו מעבר. זהו מאפיין נוסף של פרוזה. היכולת לדבר על משהו בפשטות ולכוון למעשה למשהו גדול הרבה יותר. למרות מה שכתבתי קודם לכן בנושא הפרוט, בפרוזה חשוב מאד עקרון שאני קורא לו "חללים". המדובר ביכולת לכתוב משהו ולעצור בשלב קריטי בו הקורא אמור לפתח הלאה את המחשבה. זה שוב ההבדל בין תאור מצב רגיל לבין הפיכתו ליצירה אמנותית. ה"חללים, אמורים להשתלב בכתוב ולא להפריע לרצף המבני של היצירה. חשיבות ניכרת מיוחסת בפרוזה לעימוד היצירה - קרי מבנה הכתיבה. זה מתייחס בעיקר לחיתוך השורות. יש מטרה וחשיבות לאופן חי תוך השורות ביצירה, כשהעימוד אמור לשקף את הלך הרוח ולסייע בהבנת היצירה. (מבינה ?) חשוב כמובן לא לנטוע ביצירה פרוזאית אלמנטים של שירה. זה גורם מיידית לתחושת בחילה עזה. למשל כתיבת קטע בחרוזים (לא עלינו). למרות שעל פניו נראית כתיבת פרוזה כמשימה לא סבוכה במיוחד, הרי שמדובר בהתנסות שאינה פשוטה. אני חושב שזה נובע מהיכולת שיש לאנשים לעשות שימוש במטאפורות ודימויים ובכך לברוח מעימות עם החיים עצמם - דבר אשר הפרוזה מחייבת לעשות, בעצם היותה ישירה וגלויה. מכאן שמרבית יצירות הפרוזה הינן בוטות יותר, ישירות יותר ואמיתיות - מאחר ואין בהן כסות ומחסה מפני האמת עצמה. זהו על קצה המזלג אבל נראה לי מספק בשלב זה. כאמור, כתבתי פה את דעתי בלבד. מקווה שתרמתי במשהו להבנה. צינסקי.
 
למעלה