כתיב אבנ"ר
כתיב אבנ"ר (אותיות בלווי נו"ן רומזת)
כתיב אבנ"ר (אותיות בלווי נו"ן רומזת) מתבסס על צירוף ה"וי"ו הארוכה" (נו"ן סופית) כהכללה לשיטת השימוש הכפול באותיות "ו" ו "י" לסימון עיצור (V, Y, N) ולסימון תנועה (O, I, E). כך נוצרת יווניזציה. בניגוד לשימוש הרגיל של "ן" אחת בסוף מילה (N), בתוך המילה היא מסמנת תנועה לבדה (E), ובצירוף "ו", תנועת OE או צליל ("ון" בתוך מילה, "ןו" בסוף מילה). בנוסף לכך יש שימושים רבים נוספים לציון תבנית מילה ("ןן" בסוף מילה לציון מלעיל, הטעמה על הברה שנייה מהסוף) או הגייה שונה בתחילת מילה:
" ן " להשתקת אות ראשונה, במקום תנועת ברירת המחדל [A], ואחריה באה תנועת [AE], ןמדבר, אבל יצירת תנועת [A] לאות שלישית אם יש לאות ראשונה תנועה (ו או י כאות שנייה), ןאילן;
" 'ן " מסמן תנועת I לאות ראשונה ואילו אות שנייה ללא תנועה, 'ןבנין, ובאופן דומה," ''ן " מסמן תנועת E , ''ןאזרח.
" I' " מסמן תנועת O, ן'כל, ן'פה, ן'ראש, ן'משןה, אבל קיום "ה" או "א" לא כאות שנייה וללא תנועה לפניה מראה שתנועת O שלה, ן'ש'מאל. התנועה מוכפלת בהתאמה במקרה ן'', ן''צהרייםןן, ן''שלמה.
באופן טבעי לפי כלל התקצרות הטעם, אם יש שתי תנועות, התנועה הקודמת להן הופכת לשווא (אין תנועת A כברירת מחדל), אלא אם יש מלעיל: גלוןיה, קדחתןן. אבל יש שימוש ב" ן'ן " ליצירתה מחדש: ן'ןגלוןיות, ברןכה, ן'ןמגןפה, ערןבה (לגרוניות אין שווא בתחילת מילה).
" ןן " מסמן תנועת A שאינה ברירת מחדל (ירוןשןןלייםןן) או הכפלת A בתחילת מילה (ןןמפ'לה).
" 'ןן " מסמן הכפלת E בתחילת מילה: 'ןןהקף, 'ןןהסכם, 'ןןנאמן.
היתרון הוא שניתן לקרוא בקלות תוך התעלמות מהאות הלא חוקית, ובכל מקרה כשלא ברורה המילה או המשפט, אפשר לקרוא לפי הכתיב ולדעת הגייה ולהבין את המשפט.
בןנ שוןק רשמןו ןכפר ןאופן ןסימן הולך סיפר כיבד
נןרדןןן כתבתןןן חרשןן גפנןן 'ןןחרש 'ןןהקף 'ןןהסכם
ברןכה ש'רןפה מגןרה ערןבה ןבאןר ןזאןב ןשנןי''
פןחם קןבה לןדה דןעה מןאה מקןל מרזןב ה ארןץןן
ן'כל ן'ראש ן'פה ן'לא ן'' ן'משןה ן'''אהרן ן''שלמה ''ן ן''צהרייםןן ן'כהןנ ( ן'' לןויןן ''ן או ן'' לןוי ''ן)
'ןבנין 'ןמספר 'ןשויון 'ןדמיון 'ןראשון 'ןספרה 'ןספ'רה
''ןאזרח ''ן מרכז ''ןחשבון ''ןביצה ''ןהיכל
ניצחון עןרבון סיפוןר שןרוןת
''ןאין ''ןבית'' 'ןאם 'ןעם 'ןמן 'ןאמו 'ןבתו 'ןאמה' 'ןאמאןן סוןס סוןסה סוןסה' (סוןס שןלה')
ספרןן שחרןן לח'םןן מלחןן רצהןן למהןן אנהןן ימהןן ש'יח רוןח מוח תוךןן צו'תןן רו'חןן
ביתןן מיםןן יינןן שיטןן ''ןבית'' ''ןבית''ספרןן בי''ס ה''בי'תהןן ארצהןן משיןן רצוןן אנוןן
גננתןן כו'רתןן ןכנסתןן שפעתןן
'ןמנהל 'ןמנהלתןן מחברתןן ןמנהל ןמנהלתןן ןאדבר ןלדבר ןתדבר ןידבר ןמדבר ןנדבר
'ןמתנהלתןן 'ןמתכתבתןן
כותלןן ןשובךןן קורטןן שובלןן דולבןן נופתןן חורשןן נוהלןן בוה'נןן רובעןן גובה'ןן
תוהוןן בוהוןן יופיןן קוןמוןן קוןמיןן שוןבהןן סוןפ'ר מסוןפר מכוער
פיקח ןפיקח מוצא ןמוצא מורןה מורה אופנןן אופנה ןתובנה ןאופנייםןן אובנייםןן
איים איי'ם ציון ציוןנ פיה פיה'ןן ןבעי'ה ןראי'ה ראיי'ה 'ןספריי'ה
עיתונאי עיתונאים עיתונא'י עיתונא'יים בנה בנאי
ןןאנשים ןןמלחים ןןנעמן ןןכתבה מלחים מלאכים
חלב'ן סנדלר ןשתדלן ןספרים ןספרות
משכנתהןן משכנתאןן כתבתןןא באתןןא ןדברןיךןןא ןדברךןאן
'ןמניינןן ידייםןן ןשנייםןן ןןמגפייםןן רגלייםןן ירוןשןןלייםןן
ן'ןמגןפה ן'ןגלוןיות
גי'א' חןטא' שו'א' ןשו'א קו' ןסתו' עכשו' לא''ו'
(אחרי תנועה אילם: שיא' בוא הוןא היא)
פניו פניי עליו עליי פריו (פרים שןלו) ן'ןפרותיו (פרות שןלו)
ייכתב יןאכל ייצוןר ןיצוןר ןיבוןא ןיצוןא ייי'רןה יירה ןיי'סד
כתיב אבנ"ר (אותיות בלווי נו"ן רומזת)
כתיב אבנ"ר (אותיות בלווי נו"ן רומזת) מתבסס על צירוף ה"וי"ו הארוכה" (נו"ן סופית) כהכללה לשיטת השימוש הכפול באותיות "ו" ו "י" לסימון עיצור (V, Y, N) ולסימון תנועה (O, I, E). כך נוצרת יווניזציה. בניגוד לשימוש הרגיל של "ן" אחת בסוף מילה (N), בתוך המילה היא מסמנת תנועה לבדה (E), ובצירוף "ו", תנועת OE או צליל ("ון" בתוך מילה, "ןו" בסוף מילה). בנוסף לכך יש שימושים רבים נוספים לציון תבנית מילה ("ןן" בסוף מילה לציון מלעיל, הטעמה על הברה שנייה מהסוף) או הגייה שונה בתחילת מילה:
" ן " להשתקת אות ראשונה, במקום תנועת ברירת המחדל [A], ואחריה באה תנועת [AE], ןמדבר, אבל יצירת תנועת [A] לאות שלישית אם יש לאות ראשונה תנועה (ו או י כאות שנייה), ןאילן;
" 'ן " מסמן תנועת I לאות ראשונה ואילו אות שנייה ללא תנועה, 'ןבנין, ובאופן דומה," ''ן " מסמן תנועת E , ''ןאזרח.
" I' " מסמן תנועת O, ן'כל, ן'פה, ן'ראש, ן'משןה, אבל קיום "ה" או "א" לא כאות שנייה וללא תנועה לפניה מראה שתנועת O שלה, ן'ש'מאל. התנועה מוכפלת בהתאמה במקרה ן'', ן''צהרייםןן, ן''שלמה.
באופן טבעי לפי כלל התקצרות הטעם, אם יש שתי תנועות, התנועה הקודמת להן הופכת לשווא (אין תנועת A כברירת מחדל), אלא אם יש מלעיל: גלוןיה, קדחתןן. אבל יש שימוש ב" ן'ן " ליצירתה מחדש: ן'ןגלוןיות, ברןכה, ן'ןמגןפה, ערןבה (לגרוניות אין שווא בתחילת מילה).
" ןן " מסמן תנועת A שאינה ברירת מחדל (ירוןשןןלייםןן) או הכפלת A בתחילת מילה (ןןמפ'לה).
" 'ןן " מסמן הכפלת E בתחילת מילה: 'ןןהקף, 'ןןהסכם, 'ןןנאמן.
היתרון הוא שניתן לקרוא בקלות תוך התעלמות מהאות הלא חוקית, ובכל מקרה כשלא ברורה המילה או המשפט, אפשר לקרוא לפי הכתיב ולדעת הגייה ולהבין את המשפט.
בןנ שוןק רשמןו ןכפר ןאופן ןסימן הולך סיפר כיבד
נןרדןןן כתבתןןן חרשןן גפנןן 'ןןחרש 'ןןהקף 'ןןהסכם
ברןכה ש'רןפה מגןרה ערןבה ןבאןר ןזאןב ןשנןי''
פןחם קןבה לןדה דןעה מןאה מקןל מרזןב ה ארןץןן
ן'כל ן'ראש ן'פה ן'לא ן'' ן'משןה ן'''אהרן ן''שלמה ''ן ן''צהרייםןן ן'כהןנ ( ן'' לןויןן ''ן או ן'' לןוי ''ן)
'ןבנין 'ןמספר 'ןשויון 'ןדמיון 'ןראשון 'ןספרה 'ןספ'רה
''ןאזרח ''ן מרכז ''ןחשבון ''ןביצה ''ןהיכל
ניצחון עןרבון סיפוןר שןרוןת
''ןאין ''ןבית'' 'ןאם 'ןעם 'ןמן 'ןאמו 'ןבתו 'ןאמה' 'ןאמאןן סוןס סוןסה סוןסה' (סוןס שןלה')
ספרןן שחרןן לח'םןן מלחןן רצהןן למהןן אנהןן ימהןן ש'יח רוןח מוח תוךןן צו'תןן רו'חןן
ביתןן מיםןן יינןן שיטןן ''ןבית'' ''ןבית''ספרןן בי''ס ה''בי'תהןן ארצהןן משיןן רצוןן אנוןן
גננתןן כו'רתןן ןכנסתןן שפעתןן
'ןמנהל 'ןמנהלתןן מחברתןן ןמנהל ןמנהלתןן ןאדבר ןלדבר ןתדבר ןידבר ןמדבר ןנדבר
'ןמתנהלתןן 'ןמתכתבתןן
כותלןן ןשובךןן קורטןן שובלןן דולבןן נופתןן חורשןן נוהלןן בוה'נןן רובעןן גובה'ןן
תוהוןן בוהוןן יופיןן קוןמוןן קוןמיןן שוןבהןן סוןפ'ר מסוןפר מכוער
פיקח ןפיקח מוצא ןמוצא מורןה מורה אופנןן אופנה ןתובנה ןאופנייםןן אובנייםןן
איים איי'ם ציון ציוןנ פיה פיה'ןן ןבעי'ה ןראי'ה ראיי'ה 'ןספריי'ה
עיתונאי עיתונאים עיתונא'י עיתונא'יים בנה בנאי
ןןאנשים ןןמלחים ןןנעמן ןןכתבה מלחים מלאכים
חלב'ן סנדלר ןשתדלן ןספרים ןספרות
משכנתהןן משכנתאןן כתבתןןא באתןןא ןדברןיךןןא ןדברךןאן
'ןמניינןן ידייםןן ןשנייםןן ןןמגפייםןן רגלייםןן ירוןשןןלייםןן
ן'ןמגןפה ן'ןגלוןיות
גי'א' חןטא' שו'א' ןשו'א קו' ןסתו' עכשו' לא''ו'
(אחרי תנועה אילם: שיא' בוא הוןא היא)
פניו פניי עליו עליי פריו (פרים שןלו) ן'ןפרותיו (פרות שןלו)
ייכתב יןאכל ייצוןר ןיצוןר ןיבוןא ןיצוןא ייי'רןה יירה ןיי'סד
