כ"כ מבולבלת ולא יודעת מה טוב בשבילי
לפניי חודשיים+ נפרדתי ממנו זה היה אחרי שבוע טוב מאוד בשבילנו ת'אמת שהטוב היה רק לו (היינו ביחד רק חודשיים-וכ"כ הרבה עברנו) בשבועיים האחרונים של הקשר היו המון עליות וירידות חדות מאוד ואחרי כל הלחץ והמתח( של השבועיים האלה) פשוט התפרקתי ובכייתי (וגם קיבלתי מחזור) ובאותו יום הייתי הבן אדם הכי עצוב בעולם ואני אפילו לא הבנתי מה קרה לי ואז בסופו של אותו יום הוא התקשר ובדיוק כמה שניות לפני שהוא התקשר חשבתי לעצמי תוך כדי בכי אולי אני יפרד ממנו? ואז כשהטלפון צילצל והוא היה מעבר לקו המילים הראשונות שאמרתי לו היו: "זהו זה"-וכשנחנקתי מהדמעות, ניתקתי ת'טלפון והוא ניסה להתקשר,והודעות... לא התייחסתי כי באמת לא יכולתי למחרת דיברנו שעתיים והיה ברור לי שזה לא ימשיך כי היה יותר קטע של כבוד אצלו וככה שוב אני זו שהייתי צריכה לסיים ת'שיחה כי לו היה קשה ובאותו שניה שהבנתי שזהו הכל נגמר באותו השניה כמעט שהתקשרתי אליו ואמרתי לא שלא התכוונתי שאני מצטערת, שיסלח. במשך שבועיים ויותר וגם עכשיו שכבר עברו חודשיים אין יום שאני לא רוצה אותו חזרה, אין יום שאני לא חושבת עליו אלף פעמיים, אין יום שאני לא בוכה. אני מאוד גאה בעצמי שאני חזקה ולא כמו שרוב הבנות נוהגות לעשות ולרוץ אחריהם לבקש סליחה ולהיות הטובה שוב ושוב חשבתי שאם אני מספיק חשובה לו הוא צריך להראות לי את זה וזה לא קל לי שלא תחשבו אבל חייבים להיות חזקים הכי קשה לי שהכל נגמר בבום ועכשיו אין לי אותו בכלל חשבתי שנישאר ידידים (ככה לפחות הוא ביקש-אבל לא עשה עם זה כלום) והחלטתי שאם הוא עד עכשיו לא התייחס אלי אפילו לא בדבר הכי קטן אז אין טעם שאני ינסה לחזור אליו ואפילו לא בתור ידידה כי זה סתם יכניס אותי לעצב גדול יותר. ואני עדיין חושבת אולי בכל זאת אני יתקשר אליו ישלח מייל או משהו להגיד לו שאפשר לוותר על האגו לפעמיים. המון התלבטויות והכי חשוב לחשוב מה את יכולה לעשות הכי טוב לעצמך מה לך יהיה הכי טוב ואפילו שזה קשה לביצוע לכי עם זה רק טוב
לפניי חודשיים+ נפרדתי ממנו זה היה אחרי שבוע טוב מאוד בשבילנו ת'אמת שהטוב היה רק לו (היינו ביחד רק חודשיים-וכ"כ הרבה עברנו) בשבועיים האחרונים של הקשר היו המון עליות וירידות חדות מאוד ואחרי כל הלחץ והמתח( של השבועיים האלה) פשוט התפרקתי ובכייתי (וגם קיבלתי מחזור) ובאותו יום הייתי הבן אדם הכי עצוב בעולם ואני אפילו לא הבנתי מה קרה לי ואז בסופו של אותו יום הוא התקשר ובדיוק כמה שניות לפני שהוא התקשר חשבתי לעצמי תוך כדי בכי אולי אני יפרד ממנו? ואז כשהטלפון צילצל והוא היה מעבר לקו המילים הראשונות שאמרתי לו היו: "זהו זה"-וכשנחנקתי מהדמעות, ניתקתי ת'טלפון והוא ניסה להתקשר,והודעות... לא התייחסתי כי באמת לא יכולתי למחרת דיברנו שעתיים והיה ברור לי שזה לא ימשיך כי היה יותר קטע של כבוד אצלו וככה שוב אני זו שהייתי צריכה לסיים ת'שיחה כי לו היה קשה ובאותו שניה שהבנתי שזהו הכל נגמר באותו השניה כמעט שהתקשרתי אליו ואמרתי לא שלא התכוונתי שאני מצטערת, שיסלח. במשך שבועיים ויותר וגם עכשיו שכבר עברו חודשיים אין יום שאני לא רוצה אותו חזרה, אין יום שאני לא חושבת עליו אלף פעמיים, אין יום שאני לא בוכה. אני מאוד גאה בעצמי שאני חזקה ולא כמו שרוב הבנות נוהגות לעשות ולרוץ אחריהם לבקש סליחה ולהיות הטובה שוב ושוב חשבתי שאם אני מספיק חשובה לו הוא צריך להראות לי את זה וזה לא קל לי שלא תחשבו אבל חייבים להיות חזקים הכי קשה לי שהכל נגמר בבום ועכשיו אין לי אותו בכלל חשבתי שנישאר ידידים (ככה לפחות הוא ביקש-אבל לא עשה עם זה כלום) והחלטתי שאם הוא עד עכשיו לא התייחס אלי אפילו לא בדבר הכי קטן אז אין טעם שאני ינסה לחזור אליו ואפילו לא בתור ידידה כי זה סתם יכניס אותי לעצב גדול יותר. ואני עדיין חושבת אולי בכל זאת אני יתקשר אליו ישלח מייל או משהו להגיד לו שאפשר לוותר על האגו לפעמיים. המון התלבטויות והכי חשוב לחשוב מה את יכולה לעשות הכי טוב לעצמך מה לך יהיה הכי טוב ואפילו שזה קשה לביצוע לכי עם זה רק טוב