לֹא תַחְמֹד

elar84

New member
לֹא תַחְמֹד

"לֹא תַחְמֹד הוא הדיבר האחרון מבין עשרת הדיברות והוא לאו שלא לחמוד דבר השייך לאדם אחר..."
מתוך ויקיפדיה

בחברה המערבית בה אנו חיים, מאוד קשה לעמוד בדיבר הכל כך חשוב הזה.
הוא מכיל בתוכו: חמדה פיתוי תאוה קנאה...
איך אפשר לאסור על דבר שהוא במחשבתו של האדם, בליבו.
יש לי המון מה לכתוב עליו... אבל אשמח להעלות כאן דיון ולשמוע דעות שונות

מה דעתכם?
 
קשה מאוד לא לקנא כשמהדדים לכביכול אושר

בחברה המערבית זה כמה יש לך : כסף לבזבוזים , בגדים וכדומה..
נכון שהצלחה אמיתית לא נמדדת כך. וגם הצלחה תלויה במה אתה רוצה להשיג ומה אתה מציב לעצמך
ובכל זאת זה בכל מקום שקשה להתעלם. גם כמו שרותי כתבה בעבר קנאה מבוססת על תחושת חסר
ומכיוון שהכל מבוסס כמעט על מה יש לך במקום על הרוחניות שלך וטוהר המידות שלך קשה להתעלם מהחסר
הקיומי הפיזי או הרגשי שלא נמצא .
לפעמים אני מקנאה גם כשאני יודעת שכרגע לא נכון לי דברים מסויימים רק כי לאחרים יש אותם ברשותם...
אבל אני מסכימה שקנאה בגדול אם לא מנתבים אותה למקומות נכונים כמו "קנאת סופרים תרבה חוכמה "
למשל היא בהחלט אנרגיה די שלילית לתפיסתי ומעידה משהו על החוסר השלמות של האדם בעיני עצמו
 
ככה השפע כביכול הביא עימו תחושת דלות ועליבות וקיטוב מעמדי

המורכבות פגעה בפשטות .
צריך להיות ערוכים לקבל שפע נפשית ורוחנית בטרם מקבלים אותו
בפיזי
צריך למצוא את הפשטות מחדש
 

elar84

New member
זה ללא ספק לא פשוט בכלל, אך אפשרי


השורש של תהיה מאושר בחלקך, מכל הבחינות, אל תחמוד תכונה שיש לחברך ולא לך...
אל תחמוד את היופי, השכל וכו'...שקיבל האחר.
כי כשאתה לומד להכיר ביופי שיש לך, אתה בהחלט לא תחמוד.
כשיש לך ביטחון בעצמך וביקום, כשאתה יודע שמה שצריך להיות שלך יגיע, וה"דרייב" להשיג טמון מהעוצמות שאתה יודע שקיימות בך להגיע להישגים, זה ממקום בריא.
בגלל שאנו מסתכלים על הדשא של השכן, במקרים קיצוניים זה עלול להוביל להרס עצמי, ולבגידות שקרים ואף דברים גרועים מכך.

אני חושבת שכולנו ללא יוצא מן הכלל, "נופלים" בדיבר הזה... אבל כשמבינים את עומקו, כשעושים עבודה על הערך העצמי שלנו, ורואים מה הבורא נתן לנו, זה אחד הדברים שיכולים לתת מענה וריפוי להמון סבל שקיים בליבנו.
ההתנגדות למי שאנחנו, ליופי שקיבלנו שאנו מסרבים לראות כי אנו "פוזלים" לאחר.

זה אחד הדברים שאני לומדת עם עצמי כיום.
היום אני מרגישה מאוד מבורכת, התברכתי תודה לאל בהמון.
בעבר תמיד פזלתי לדשא של השכן.
שלי אף עם לא נראה ירוק ובוהק....
היום אני מבינה כמה בורכתי.
אומנם את הדבר שאני הכי רוצה בעולם כרגע אין, אבל אני כיום משתדלת להיות שמחה בחלקי.
לא אומרת שזה קל תמיד, אבל בעיניי זה הסוד. העבודה של ההסתכלות על מה יש לי, ולא מה אין.
בכולנו יש, ויש המון המון.
 
ורק עכשיו החלטתי לקרוא את התגובות של השרשור

ואני מאד מסכים איתך ואני שמח שאת חושבת כך. גם אני נהגתי להסתכל על מה שיש לאנשים אחרים, אבל בשנים האחרונות אני פשוט אדם שמח יותר כי אני יותר מודע להרבה דברים שלא הייתי מודע אליהם בעבר.
 
אני לא אדם דתי אז

אני מזהיר מראש שאין לי שום כוונה לפגוע באמונה של אנשים אחרים, אבל לדעתי, הדיברות הן סוג של המלצה, ולא בהכרח איסור. כלומר, ברור שהן מוכרות כציווים, אבל כשמסתכלים על הדיברות, רואים שלא מדובר בניסיון להגביל בני-אדם, אלא לעזור להם לחיות אחד עם השני. קנאה היא רגש שפוגע באדם שמקנא ולא באדם שמקנאים בו (אלא אם כן מאמינים בעין הרע ואז זה כבר עניין אחר), כך גם תאווה, שהיא סוג של קנאה. אדם שמקנא הוא אדם שלא מסתפק בדברים שיש לו, הוא מאמין שמגיע לו דבר מסוים שיש לאדם אחר. אדם כזה שתמיד מקנא לעולם לא יהיה שמח עם מה שיש לו. לטובתו של האדם, כדאי לאדם להכיר בטוב של הדברים שכבר יש לו, במקום להסתכל על הישגים/הצלחות/דברים חומריים (שנראים פעמים רבות כמתנות) של אנשים אחרים. כך הוא יהיה באמת מאושר. לכן הדיבר לדעתי הוא לא איסור או הגבלה, אלא המלצה לאדם איך לנהוג כדי שיהיה לו טוב.
בנוסף, לקנא באדם אחר, עושה לאדם האחר סוג של עוול. מכיוון שיוצאים מנקודת הנחה שלאדם האחר לא מגיע מה שיש לו ובכך שופטים אותו. ולדעתי לשפוט אנשים ולקפוץ למסקנות לגביהם זה פשוט לא טוב וגם לא נכון.
 

elar84

New member
גם אני לא דתיה


חושבת שהדת שלנו מאוד יפה, יש בה עומקים רוחניים אדירים.
חבל לי שיש מאמינים שהופכים את הדת למשהו אחר, מבודדים את עצמם עם טעם לפעמים של התנשאות. במקום לקרב הם גורמים לנו להתרחק, וזה חבל. אני מנסה לגרום לאנשים להסתכל על הדת אחרת.
אני לא דתיה, אני כן מאוד מחוברת לדת, (ואף שואפת להתקרב) מחוברת ליופי שבה, לכלים לעוצמות לדברי החוכמה שהיא מציעה.
זהו


נ.ב
אהבתי את מה שכתבת
 
זה מאד יפה

אכן יש בדת שלנו עומק רב, כשמכירים אותה לעומק היא מתגלת כמלמדת את דרך המוסר. אך לדעתי, אנשים בדרך כלל לא מתסכלים לעומק, אלא על המעטפת החיצונית, וחושבים שהמעטפת היא העיקר, ולכן מדייקים דווקא בה.
 

רותי 11

New member
שימי לב באיזה מילה מתחיל האיסור הזה

לא תחמוד אשת רעך...
להזכירכם שהמוח שלנו לא מבין או קולט את המילה לא
ולכן מבחינתו אם אומרים לא תחמוד מבחינתו זה תחמוד.
זה קורה לאנמשים שלא מחוברים לעצמם ומחפשים ישועה
או אושר באמצעות החומר וזה לא באמת ניתן להשגה ם אין
אושר פנימי שמוביל לעושר חומרי וזה משהו שאנחנו בני
האדם שכחנו
 
למעלה