לאבא יש מילה?

miterano

New member
לאבא יש מילה?

ביום שהילד נולד השתנה משהו לאשתי בעיניים. שש שעות לפני הלידה, היא עוד הפתיעה אותי כשאמרה: "אני לא מאמינה שאני בהריון". אחרי שהוא כבר יצא היא פתאום ידעה הכל. כאילו שיד אלוהים טפחה לה על השכם והמלאך רפאל הקריא לה באוזן את כל ספרי ההדרכה שיש, ככה בשניה. פתאום, אין דבר שהיא לא ידעה. ברגע אחד היא הפכה לאמא של ממש. ומה איתי? מאז שהוא נולד אין לי מילה. היא זו שמחליטה מה עושים עם הילד, גם בעיתות מצוקה כמו שכתבתי בבלוג שלי, לא יעזרו הוויכוחים, הכל בבית יזוז לפי השרביט שלה. הנה, עכשיו הילד חולה. הוא מקיא כל הלילה. כבר שלושה ימים שהוא מקיא ורק אחרי הפצרות רבות היא נאותה לקחת אותו לרופא. לא שזה עזר. הוא שלח אותנו כלעומת שבאנו, אבל לפחות אנחנו יודעים עכשיו מה אין לו. עכשיו שתבינו, אני לא בן אדם שאומרים לו מה לעשות. בחיים אני מנהל עובדים, ובזמני החופשי גם משפיע על אנשים בדרכים שונות, אבל בבית יש רק אחת שמחליטה. ואני, רודף אחר צלילי החליל כמו עכבר שמובל אל הנהר. למה אני חש כך? כי לפעמים גם לי צריכה להיות מילה. לפעמים אני חש שהסיטואציה לא נכונה. אתם חושבים שזו זוגיות בריאה?
 

hirshfe

New member
ראשית כל שהילד יהיה בריא

זה הכי חשוב? עכשיו בן כמה הוא? ואין לך באמת מילה? או שזו רק התחושה (ותחשוב טוב לפני שאתה עונה) עובדה אישתך צדקה - אם הזמן לומדים שכמה שוירוס של ילד זה מייאש - אין הרבה מה לעשות חוץ מלחבק ולנסות להוריד את החום. אבל אם אתה רוצה שהדעה שלך תחשב, תחזור יום אחד מוקדם יותר מהעבודה (שהילד בריא) ושלח אותה לבית קפה עם חברה. תשאר נטו רק אתה הוא (נשארת בעבר?)
 

miterano

New member
ההחלטה שלה

בסופו של דבר, בדברים החשובים היא מחליטה. לפעמים היא מחליטה לעשות מה שאני אומר, אבל היא זו שקובעת. חוץ מזה, פעמים רבות נשארתי עם הילד לבד, ואני מתפקד מצויין. אבל כשהיא בסביבה, שיקול הדעת שלי הוא רק בגדר המלצה. הילד בן 10 חודשים. ותודה, אני מקווה שהוא יבריא מהר. כנראה שהיום ניקח אותו שוב לרופא...
 

hirshfe

New member
אם היא מחליטה לעשות מה שאתה אומר

זה לא בעצם שהחלטת אתה? דיברת איתה על זה פעם? שאתה מרגיש שאתה נעלם?
 

iMתק

New member
עונה בתור אמא

לא רשמת בן כמה הילד שלך ... רוצה "לעודד" שמה שאתה מתאר זה סימפטום שקורה להרבה אמהות טריות ... גם אני הייתי שם
פתאום את מרגישה ש"רק אמא יודעת מה הכי טוב לילד שלה" ואיך את מתחברת לאינסטינקט האמהי שהיה חבוי בך כל השנים ואת לא שמה לב שאת מבטלת את כולם מסביב ... חברות, סבתות, דודות .. וכן גם את הבן זוג האהוב והיקר שלך. אתה צריך לתפוס אותה לשיחה כנה ולהגיד לה שאתה מרגיש שזה הילד שלך בדיוק כמו שזה הילד שלה, ושאתה רוצה להיות שותף פעיל בגידול שלו. אני בטוחה שאם תתן לה כמה דוגמאות מחיי היום יום יפול לה האסימון והיא תתאפס על עצמה. אני שוב חוזרת ואומרת: זה קורה לטובות שבנו, אנחנו נופלות למלכודת הזאת מבלי לשים לב ... אל תכעס עליה, היא לא עושה זאת נגדך או בגלל שהיא לא סומכת עלייך. זה פשוט מסוג הדברים שאיןל נו ממש שליטה עליהם ברגע שאנחנו הופכות לאמהות. זוגיות בריאה זה לדבר על הדברים שמפריעים לכם, בלי הוכחות, טענות או כעסים... פשוט שיחה מלב אל לב. שיהיה לכם בהצלחה.
 

liza26

New member
תומכת בדבריה - בתור אמא../images/Emo45.gif

בהחלט יש נטייה לאמהות טריות לדעת הכי טוב בשביל הילדים שלהם ולרוב זה גם נכון כי באמת ההורים הם אלו שמכירים את הילד הכי טוב אבל יש נטייה קצת לבטל את בן הזוג וכאן בהחלט יש מקום לשבת לדבר ולשקף את המצב יכול להיות שקשה לה לשחרר וכאן הדבר הכי טוב שתשאר איתו קצת לבד שלח אותה לאמא שלה, חברה ותשאר עם הילד לבד תאמר לה שחשוב לך להיות שותף בהחלטות, מעורב בחיי הילד חייבת לציין מנסיון אישי, שהיו סיטואציות שבעלי טיפל בילדה הרבה יותר טוב ממני
 

gils33

New member
ברוכים הבאים../images/Emo140.gif

זו זוגיות בריאה ונכונה לחלוטין,כל זוג עובר את זה בשנה הראשונה להולדת הילד הראשון. הנשים מתחרפנות להם קלות בילד הראשון,תזרום איתה,אני מבטיח שזה עובר - מניסיון. הן קצת שוכחות את הבעל בשנה הראשונה
,אחרי זה הן נזכרות בנו והענינים חוזרים למה שהיה קודם רק עם נספח נוסף.
 

גרי רשף

New member
אני יועץ גרוע מאוד לענייני זוגיות..

..למעשה אני מאוד טוב בלתת עצות בסגנון "איך תתקוטט עם אישתך" ולא "איך תסתדר עם אישתך".. פתרון כאמור אין לי, אבל עצה בצד- השתדל להשקיע בילד כמה שיותר: קח אותו לטיול בעגלה או במנשא, דבר אליו, שחק איתו, חבק ונחם אותו כשהוא בוכה וכו'.. שיתרגל מגיל צעיר שאתה אינך "האיש שקורא עיתון אחרי העבודה" אלא אבא שלו.. תוצאות לא תראה מיד ופתרון לקבלת ההחלטה אין כאן, אבל לאחר גיל שנתיים הוא כבר ידע שעם אבא משחקים בכדורגל או מתנדנדים בנדנדה "עד השמים", או יושבים על הכתפיים שלו, או הולכים לים לטייל בחורף..
 
והיא אכן קראה ספרי הדרכה?

או קראה בפורומים? ואתה, עשית את כל אלו? כאמא, אני יכולה להגיד לך שהרבה פעמים המילה הקובעת היא שלי, אבל המילה הזו מתבססת על ידע מקצועי ואישי שצברתי במשך כמה וכמה שנים. לא שאני מצפה מכל אב ללכת וללמוד תחום טיפולי, אבל גם מהאינטרנט ומספרי הדרכה אפשר ללמוד לא מעט. הגבר הפרטי שלי לא טרח לעשות גם את זה. אז כן, המילה שלי שוקלת יותר. אם הוא רוצה שהמילה שלו תילקח בחשבון, שינמק את טענותיו ויגבה אותן במשהו יותר רציני מ'זה מה שאני רוצה לעשות'.
 

miterano

New member
הבעיה היא שאצלנו אני קראתי את ספרי ההדרכה

זה הילד הראשון שלנו. כיוון שאני מאוד רוצה להיות מעורב בכל צעד, את ספרי ההדרכה שהיא קנתה אני קראתי. היא דפדפה מעט וזרקה את הספרים בחזרה למדף. ישנן סיטואציות שאני ממליץ לעשות משהו שקראתי והיא אומרת שזה שטויות. למשל - הילד ישן אצלנו במיטה. היא לא הייתה מוכנה לשים אותו במיטה שלו בשום פנים ואופן. עכשיו - אני בטוח שיש בזה משהו טוב, אבל עם הזמן אנחנו התחלנו להפגע מזה. ממה שקראתי בספרים למדתי מה צריך לעשות כדי להחזיר אותו למיטה שלו, אבל היא חושבת שאני קשוח מידי עם ילד. היא פועלת עם האינסטינקטים שלה, אני הוא זה שלומד מה צריך לעשות...
 

hag70

New member
הורות לפעמים היא אינטואיציה

הרי רב האנשים לא קראו ספרים ולא עברו הכשרות ועדיין הם הורים טובים (בלי לקחת בחשבון את ההורים מהשרשור ליד) ובכלל צריך לקחת בחשבון שאין אף הורה מושלם, גם אלה שקראו ובעלי נסיון ובעלי מקצוע בתחום (במיוחד אלה
). אמנם אני לא מכיר את המקרה שלכם ספציפית, אבל בהרבה מקרים אם להורה (אבא או אמא) יש common sense טוב בחיים אז בהחלט יכולה להיות לו/ה מילה גם אם הוא לא קרא ספרים. כי יש הרבה גישות בחיים להורות וגידול ילדים ולכל אחת יש אין סוף ספרים. וכל עוד לא מדובר על איזה מידע רפואי או מדעי אז לא בהכרח הספרים מהווים איזו אסמכתא לדרך בטיפול בילדים.
 
הכותב נתן את דוגמת ה'רופא או לא'

זה משהו שהוא כן תלוי ידע. יש כאלו שיקפצו לרופא עם חום 37.5 מתוך בהלה והרגשה שצריך לעזור לילד, ומי ששואל קודם בפורום ומקטר קצת - יענו לו שעל חום כזה לא צריך לדאוג. וגם לגבי האינסטיקט - לא די בזה. האינסטינקט שלי בהחלט בעד לינה משותפת, לא להכריח את הילד להיות על הבטן, הרבה זמן מנשא, הנקה לפי דרישה וכו' - ועל כל הנושאים האלה ביררתי קצת, שאלתי הורים אחרים איך הם עושים את זה וחקרתי קצת הלאה. גם כדי לשאוב עוד רעיונות בקשר ליישום, גם כדי לדעת מה צפוי לי וגם כדי לוודא שאני באמת לא גורמת נזק. אני לא מגדלת את הילד בבועה שבנויה אך ורק מהרעיונות שלי, אף על פי שהם הדומיננטיים בבית.
 

elotan

Member
תסמוך על אישתך ואל תתבאס

למרות שאתה לא חושב שהיא קוראת ומתעניינת: א. סביר להניח שהיא כן ב. בשביל זה היא אמא, זה משהוא שקשה להסביר.
 

AlonPe

New member
לאבא יש מילה!

אבל - נראה לי (וזה כמובן - בלי להכיר אותך/אותכם, בלי לדעת פרטים מעבר למעט שסיפרת כאן - אז סלח לי אם ההתרשמות שלי מוטעית) שכול העניין הזה, הוא אישיו די מרכזי בזוגיות שלכם, בלי קשר לילד! כמו שהעדת על עצמך "בן אדם שלא אומרים לו מה לעשות...", בנאדם שכנראה אוהב וצריך להיות בקונטרול. יכול להיות (?) שזה מש'ו שהפריע ומפריע לה? יכול להיות שבתחומים אחרים בינכם לה "אין מילה"? ואז כשצצה לה ההזדמנות, היא לקחה את זה לקיצוניות השנייה ו-"תפסה ת'מושכות" הכי חזק שרק אפשר? כמו שכתבתי - עכשיו אני תחת השפעת הספר של ליהיא לפיד ושם היא מקוננת: "איפה לעזאזל האינסטינקט האימהי הזה שכולם מדברים עליו, שאמור להיוולד ביחד עם הילד..."
כלומר, בניגוד ל-"מה-שכתוב-בספרים", זה לא דבר ברור מאליו! {אגב - זה הזכיר לי - כשהבכור נולד, שרצנו כמה שבועות אצל חמותי (המבורכת!!!) כשהגיע הזמן לפעם הראשונה לעשות לו אמבטיה, שמתי אותו אחר כבוד בידיה הנאמנות, ורצתי למלא גיגית. והיא (שגידלה "רק" חמישה ילדים, וטיפלה בעוד עשרות) הביאה לי מבט שכזה, ואמרה: "ואתה חושב שאני זוכרת איך עושים את זה עם קטנטנים כאלו?!" - יש לציין שכמו רכיבה על אופניים - בסופו של דבר היא לא שכחה!!!
} לעניין ה-"ללכת-או-לא-ללכת-לרופא" אני רוצה לציין לשבח (בזהירות) את אשתך! זה מש'ו מאוד לא אופייני להורים טריים (אמהות ואבות)! עם הבכור, על כל פיפס רצנו לרופא! עם הקטנה, כבר עברנו כל מני מריעין ובישין שבדיעבד התבררו כדלקות אוזניים ואפילו דלקת ריאות
בלי לראות רופא! (כמובן שאמרתי "בזהירות" - כי כמובן רצוי לא להזניח ולא לזלזל בשומדבר, ו-איסט בטר טו בי סייף דן סורי...) ועוד - מתוך הדוגמאות שהבאת - עניין ה-"לינה המשותפת" - הוא עניין סוביקטיבי לחלוטין! זה לא מש'ו שלומדים מספרים! (ויש ספרים ו-"מומחים" שאומרים ככה, ויש כאלו שאומרים את ההיפך הגמור!) אין פה "נכון ולא נכון"! אלא זו החלטה הורית "אסטרטגית" - שכן - אמורה להיות משותפת! אז עכשיו אתה צריך לחשוב עם עצמך - מה יותר חשוב, או מה בעצם מפריע לך? האם זה עצם העובדה שהיא פתאום תפסה שליטה, ואתה איבדת אותה (את השליטה) או שאתה חושב שהיא טועה, עושה דברים לא נכון, ו-(לדעתך) גורמת "עוול"... וכן - כמו שכבר אמרו פה, למרות שזה מאוד לא קל (אני יודע!) כדאי מאוד לנסות לפתוח ת'דברים - ולדבר עליהם. ו-לגלות לך סוד? אין דבר כזה "זוגיות בריאה" או "זוגיות נכונה"! וגם בעניין הזה, אל תיקח ברצינות את "מה-שכתוב-בספרים"! זה ג'ונגל, שבו כל אחד, כל זוג צריך לפלס לו ת'דרך שלו! אין "סימון שבילים". אין שבילים בטוחים! בהצלחה!
 

g u y 4 u

New member
בוא...בפשטות...

אתה מנהל עובדים אולי... אפילו מוכשר ברמות, אתה אפילו יכול להיות אבא למופת... אבל דבר אחד לא תהיה לעולם. לעולם לא תהיה אמא. לעולם לא תדע מה זה ליצור חיים בתוכך פנימה. לעולם לא תדע את עוצמת התחושה. לעולם לא תדע את את גודל האחריות שהיא מרגישה. אצלך, האחריות הוא תוצאה של החלטה אצלה זהו יצר קדמון. אתה תעשה החלטות מושכלות היא תגיב מהבטן... בלי לחשוב. זה ממש לא קשור לזוגיות. זה קשור להבנה שלכל אחד יש תפקיד. לכל אחד יש יעוד. היעוד שלך הוא לספק את צרכיו של הילד ושל אימו ושלה זה ליצור חיים, להגן עליהם ולחנכם.
 

תומרותם

New member
אוי באמת...

מה זה הדברים האלה?? באיזה מקום חשוך את?? אני קוראת כאן הרבה אבל הפעם הייתי חייבת להגיב. "היעוד שלך הוא לספק את צרכיו של הילד ושל אימו ושלה זה ליצור חיים, להגן עליהם ולחנכם" מה???? אין לי מילים להביע את שאט נפשי.
 
למעלה