לאבא..
ג´וג´ו... חחח כן. זוכר ? ככה הייתי קוראת לך אז. אתה הייתה שוכב על המיטה ומרים אותי על היידים, מחייך אליי ושר לי "אטקו מטאקו טוטלה, גובה האסן ג´וג´ולה..." חחחח...משם זה בא. ג´וג´ו. אבא, זוכר את ההסכם שלנו ? ביום שלישי אתה שוטף כלים במקומי, בתנאי שאני עוזרת לך לגהץ כביסה ביום חמישי. זה היה סודי- אסור שאמא תגלה ! זוכר ? איך שאהבתי לגהץ אץ הכביסה שלך , אבא ! הוצאתי מתוך סל הקש הגדול את החולצות המכובסות שלך. אחת אחת. גדולות ורחבות נורא, בצבע לבן. ותמיד היה להם ריח של פרח היסמין. הריח האהוב עלייך. הייתה מוציאה אותם בשתי ידיי, פורסת אותן לאורך מגש הגיהוץ ומתבוננת בהן. מריחה אותן מספר פעמים, נפרדת מריח היסמין המתוק, ומחליפה אותו בריח השרוף של המגהץ . אמרת לי פעם, שמה שעושה את החיים למאושרים, זה לא הכסף, זה לא הבית, וזה אפילו לא האהבה. זה הרגעים הקטנים האלה של האדם. של לראות עלה מתעופף ברוח סתווית, של לשמוע כלב קטן נובח על אישה פחדנית, זה להריח את הכלניות בשעת פריחתן. כל דבר שגורם לאדם לחייך, וצירוף של רגעים קטנים כאלה, הופך אדם למאושר. זה היה הרגע הקטן שלי. להריח את החולצה שלך, ולגהץ אותה בשבילך. ואז, הכי כיף היה לבוא אלייך ולומר לך שסיימתי בחיוך גדול ותמים- כמו של ילד. ואז הייתה מחייך אליי , מתכופף עד אליי, מרים אותי למעלה למעלה ושר ... "אטקו מטאקו טוטולה, גובה האסן ג´וג´ולה..."... אני מרגישה שפיספסתי אותך אבא. "הפרח נובל, השיר קמל, נשאר רק זיכרון..." אוהבת אותך, בכל ליבי, יסמין .
ג´וג´ו... חחח כן. זוכר ? ככה הייתי קוראת לך אז. אתה הייתה שוכב על המיטה ומרים אותי על היידים, מחייך אליי ושר לי "אטקו מטאקו טוטלה, גובה האסן ג´וג´ולה..." חחחח...משם זה בא. ג´וג´ו. אבא, זוכר את ההסכם שלנו ? ביום שלישי אתה שוטף כלים במקומי, בתנאי שאני עוזרת לך לגהץ כביסה ביום חמישי. זה היה סודי- אסור שאמא תגלה ! זוכר ? איך שאהבתי לגהץ אץ הכביסה שלך , אבא ! הוצאתי מתוך סל הקש הגדול את החולצות המכובסות שלך. אחת אחת. גדולות ורחבות נורא, בצבע לבן. ותמיד היה להם ריח של פרח היסמין. הריח האהוב עלייך. הייתה מוציאה אותם בשתי ידיי, פורסת אותן לאורך מגש הגיהוץ ומתבוננת בהן. מריחה אותן מספר פעמים, נפרדת מריח היסמין המתוק, ומחליפה אותו בריח השרוף של המגהץ . אמרת לי פעם, שמה שעושה את החיים למאושרים, זה לא הכסף, זה לא הבית, וזה אפילו לא האהבה. זה הרגעים הקטנים האלה של האדם. של לראות עלה מתעופף ברוח סתווית, של לשמוע כלב קטן נובח על אישה פחדנית, זה להריח את הכלניות בשעת פריחתן. כל דבר שגורם לאדם לחייך, וצירוף של רגעים קטנים כאלה, הופך אדם למאושר. זה היה הרגע הקטן שלי. להריח את החולצה שלך, ולגהץ אותה בשבילך. ואז, הכי כיף היה לבוא אלייך ולומר לך שסיימתי בחיוך גדול ותמים- כמו של ילד. ואז הייתה מחייך אליי , מתכופף עד אליי, מרים אותי למעלה למעלה ושר ... "אטקו מטאקו טוטולה, גובה האסן ג´וג´ולה..."... אני מרגישה שפיספסתי אותך אבא. "הפרח נובל, השיר קמל, נשאר רק זיכרון..." אוהבת אותך, בכל ליבי, יסמין .