לאבד ולמצוא / עידן ברנדלר
בספרות הילדים, כלבים הם כמעט מילה נרדפת לאבדות ומציאות. מ”לאסי חוזרת הביתה” של אריק נייט משנת 1938, המגולל את סיפורה של כלבת קולי שמתעקשת לחזור ולמצוא את בעליה – הילד ג’ו, דרך ספרה של שילה ברנפורד “המסע המופלא” (1961), המתאר את סיפורם של שני כלבים וחתול שיצאו למסע באזורים השוממים של קנדה בחיפוש אחר בעליהם, וכמובן הקלאסיקה הישראלית “איה פלוטו” (1957) שחרזה לאה גולדברג על הכלב מקיבוץ מגידו שיוצא למסע ולבסוף חוזר הביתה אל הילד גדי. ניתן למצוא גם ייצוגים של כלב אבוד באמנות הוויזואלית: למשל, האמן הספרדי פרנסיסקו דה גויה מצייר ראש קטן של כלב אבוד בציורו “הכלב” מתחילת המאה ה-19.
בכל היצירות הללו ובאחרות, מתפקדים הכלבים כמוצאים או אבודים, ולפעמים גם וגם. עובדה זו הופכת את שני ספרי הילדים שראו אור לאחרונה – “תמרי הולכת לאיבוד” שכתבה אילנה מונק ואיירה שירלי וויסמן ו”אבד כלבלב” של עדי זליכוב-רלוי שאייר אביאל בסיל – לשחקנים במגרש מוכר אך מסקרן בתרבות: הכלב כאמצעי לייצוג אבדה או מציאה.
כריכות הספרים (יח”צ)
ניתן לראות שהספרים הללו מייצגים את שני צדי המתרס בין הכלב המוצא לכלב האבוד: “אבד כלבלב” של זליכוב-רלוי נפתח בילד המחפש את כלבו, אך מההמשך מסתבר שגם הכלב מחפש את בעליו הצעיר. שניהם – הילד והכלב – מפרסמים מודעות ורותמים את חבריהם לחיפושים, והסיפור מתרחש בנרטיב מקביל. הסימטריה בין הילד לכלב מתוחזקת על ידי איוריו של בסיל, וביתר שאת בשלושת הכפולות לפני המציאה בהן בסיל דואג לחצות את הכפולות בדיוק באמצע כאשר ניתן לראות את השניים – הילד והכלב – נוקטים מאמצים זהים על מנת למצוא אחד את השני.
סוף הסיפור מתאר את הילד והכלב שמוצאים זה את זה בפתח הבית. בכך ניתן לראות שזליכוב-רלוי לא מותירה את הכלב שלה פסיבי ואבוד כי אם פעיל במציאה, בדומה ל”לאסי חוזרת הביתה” ו”המסע המופלא”, בהם הכלבים לוקחים חלק פעיל בחיפוש ובמציאת בעליהם.
לעומת זאת, ב”תמרי הולכת לאיבוד”, המגולל את סיפורה של ילדה אבודה בחוף המוצאת “כלבלב לבנבן” שאבד גם הוא, מונק יוצרת דימוי של כלב אבוד וחסר אונים, והמאיירת וויסמן ממשיכה את הקו הזה כאשר היא מציירת אותו כפוף, קטן ומפוחד. אמנם הופעתו של הכלבלב ב”תמרי הולכת לאיבוד” תעזור בעקיפין לתמרי למצוא את הוריה, אך אין הכלב פעיל במציאתם ולכן ניתן לראות בהופעתו בספר פסיביות אבודה, בדומה ל”הכלב” של דה גויה.
מתוך “תמרי הולכת לאיבוד” (איור: שירלי ויסמן)
עניין נוסף העולה מהספרים הוא ההקבלה בין הילדים לכלבים. בשני הספרים נמצאים הילד והכלב באותה עמדה: ב”אבד כלבלב” שניהם מחפשים ואקטיבים, וב”תמרי הולכת לאיבוד” שניהם מפוחדים ואבודים. אולם ההקבלה משרתת מטרות שונות בכל ספר: ב”אבד כלבלב” היא חלק מהמבנה הייחודי של הסיפור, וב”תמרי הולכת לאיבוד” נראה שההקבלה מבקשת ליצור הזדהות עם סיטואציית חוסר האונים והבלבול של האבדה.
מתוך “אבד כלבלב” (איור: אביאל בסיל)
בהקשר זה ראוי להזכיר בהקשר זה גם את “כלב טוב” (2021, הוצאת תכלת) של הסופרת והמאיירת קורי דורפלד, שאחראית בין השאר גם על רב המכר “הארנב הקשיב” (2019). ב”כלב טוב” הצליחה דורפלד לאחד בין הכלב המוצא לכלב האבוד, ויצרה סיפור על כלב רחוב אבוד, שבזכות האקטיביות שהוא נוקט במציאת והחזרת בובת הצעצוע לילדה, מוצא בסופו של דבר בית חם גם עבורו. אז איך מצליח הכלב להיות גם מושיע וגם נושע? לשמש גם כייצוג חסר אונים ואבוד, וגם כפעיל ומוצא?
אומרים שהכלב הוא חברו הטוב של האדם. גם אם כן וגם אם לא, יכול להיות שהכינוי המקובל שמשווה בין הכלב לחבר טוב, הוא שאפשר לייצוג הכלב בתרבות להכיל את שני ההפכים הללו – מחד, היותו של הכלב חבר טוב מאפשר לו להיות דמות נאמנה עוזרת ואקטיבית, מאידך, הקישור של הכלב לחבר, יכול לפתח גם חשש לאבד אותו, בדיוק כפי שחוששים לאבד חבר קרוב, ולכן לא פעם יהיה ניתן למצוא את הכלב גם כדמות אבודה.
מתוך “תמרי הולכת לאיבוד” (איור: שירלי ויסמן)
מתוך כך ניתן להבין את ההקבלה המתרחשת בין כלבים לילדים ב”אבד כלבלב” וב”תמרי הולכת לאיבוד”. בדומה לכלב, גם הילד נושא בתוכו את שני הייצוגים ההפוכים – הציפייה שיהיה אקטיבי ויעזור, ומאידך החשש הגדול שיפגע או יאבד. ובעצם זה לא רק ילד או כלב, אלא כל דבר קרוב ללב שרוצים להדק סביבו את האחיזה, והאתגר הוא ללמוד לשחרר את הרצועה.
“אבד כלבלב” מאת עדי זליכוב-רלוי, איורים: אביאל בסיל. הוצאת “ידיעות ספרים”, 2022; “תמרי הולכת לאיבוד” מאת אילנה מונק, איורים: שירלי ויסמן. הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, 2022
הפנקס כתב עת מקוון לפרות ותרבות לילדים