לאגוז, באין מילים לנחם. לא נחמה אבקש לך כי לימים האלה אין מנחם. אך דע: על ימי ענותה נוחמה והנה שלווה האם. ונטלת חלקך מן השלווה לקחת אל ימיך את הזיכרון את האהבה: את זיכרון אימך, אדם זו, האם הנעטפת בגלימת העצב ובאהבת עולם.
