לאהובי לשעבר
אתמול באזכרה של החבר המשותף שלנו, ראיתי אותך אחרי 3 שבועות, 3 שבועות של נתק מוחלט ממך, בלי לראות אותך, בלי לשמוע את קולך, בלי לדעת מה עובר עלייך ותאמין לי שאני בטוחה שטוב לא עובר עלייך. ציפיתי לראות אותך ושהרגליים שלי ירעדו, שהלב שלי יעבוד שעות נוספות, אבל "יקירי" מצטערת לאכזב אותך, זה פשוט לא היה כך, ראיתי אותך והלב שלי קפץ לשניה, אבל רק לשניה, הוא ידע מיד לחזור למקומו. נשקת לי בלחי שתי נשיקות, שמבחינתי אלו היו שתי נשיקות של "דוד" אפילו לא נשיקה של ידיד טוב כי גם את זה דאגת להרוס. היינו 3 שעות באותו המקום, אבל לא מצאתי בך עניין, לא זכית לקבל ממני אפילו מבט אחד, לא החלפנו ביננו מילה, שלא תבין, זה לא היה מתוך כעס או טינה, זה היה מתוך חוסר עניין בך. פתאום שהבטתי בך חשבתי לעצמי, "זה הגבר שכל כך סבלתי בשיבלו? אשר נתתי לו את כל חיי ושלבסוף נתן לי להגיע להתמוטטות נפשית? זה האדם שחיכיתי לו לשווא שנה וחצי?" ורק אז הבנתי שאתה פשוט לא היית שווה את כל הכאב הגדול שנשאתי בלבי. חיפשתי בעיינים שלי מישהו, אבל זה לא היית אתה, זה היה "החבר" שלך, רק לראות את שניכם יושבים יחד, משוחחים ונותנים זה לזה חיבוק, זה עשה לי טוב על הלב ויותר מזה חשבתי "לו רק ידעת מה "החבר" שלך עושה איתי, לו רק ידעת שהמשכתי בחיי ונתתי לגבר אחר להכנס לחיי, איך היית מרגיש? היית מרגיש כמוני, כמו ריקי של פעם חסרת כבוד ומושפלת" כי זה מה שאתה היום, ריק מתוכן מושפל ובודד. שרציתי ללכת ראיתי במבט שלך שהמתנת לסימן ממני, לריקי של פעם, לתחנונים שלי, רצית את ריקי המושפלת, אבל אפילו לנשיקה לא היית ראוי ממני. היית ראוי רק לשלום, זהו, רק שלום ולא יותר מזה, שלום ולא להתראות. אני מקווה שהגורל לא יפגיש בינינו שוב, אני רוצה שתבין משהו אתה לא ראוי לי, ואת זה אתה תבין רק בשלב מאוחר מידי, כי בשבילי גם עכשיו זה מאוחר מידי. ממני האוהבת לשעבר
אתמול באזכרה של החבר המשותף שלנו, ראיתי אותך אחרי 3 שבועות, 3 שבועות של נתק מוחלט ממך, בלי לראות אותך, בלי לשמוע את קולך, בלי לדעת מה עובר עלייך ותאמין לי שאני בטוחה שטוב לא עובר עלייך. ציפיתי לראות אותך ושהרגליים שלי ירעדו, שהלב שלי יעבוד שעות נוספות, אבל "יקירי" מצטערת לאכזב אותך, זה פשוט לא היה כך, ראיתי אותך והלב שלי קפץ לשניה, אבל רק לשניה, הוא ידע מיד לחזור למקומו. נשקת לי בלחי שתי נשיקות, שמבחינתי אלו היו שתי נשיקות של "דוד" אפילו לא נשיקה של ידיד טוב כי גם את זה דאגת להרוס. היינו 3 שעות באותו המקום, אבל לא מצאתי בך עניין, לא זכית לקבל ממני אפילו מבט אחד, לא החלפנו ביננו מילה, שלא תבין, זה לא היה מתוך כעס או טינה, זה היה מתוך חוסר עניין בך. פתאום שהבטתי בך חשבתי לעצמי, "זה הגבר שכל כך סבלתי בשיבלו? אשר נתתי לו את כל חיי ושלבסוף נתן לי להגיע להתמוטטות נפשית? זה האדם שחיכיתי לו לשווא שנה וחצי?" ורק אז הבנתי שאתה פשוט לא היית שווה את כל הכאב הגדול שנשאתי בלבי. חיפשתי בעיינים שלי מישהו, אבל זה לא היית אתה, זה היה "החבר" שלך, רק לראות את שניכם יושבים יחד, משוחחים ונותנים זה לזה חיבוק, זה עשה לי טוב על הלב ויותר מזה חשבתי "לו רק ידעת מה "החבר" שלך עושה איתי, לו רק ידעת שהמשכתי בחיי ונתתי לגבר אחר להכנס לחיי, איך היית מרגיש? היית מרגיש כמוני, כמו ריקי של פעם חסרת כבוד ומושפלת" כי זה מה שאתה היום, ריק מתוכן מושפל ובודד. שרציתי ללכת ראיתי במבט שלך שהמתנת לסימן ממני, לריקי של פעם, לתחנונים שלי, רצית את ריקי המושפלת, אבל אפילו לנשיקה לא היית ראוי ממני. היית ראוי רק לשלום, זהו, רק שלום ולא יותר מזה, שלום ולא להתראות. אני מקווה שהגורל לא יפגיש בינינו שוב, אני רוצה שתבין משהו אתה לא ראוי לי, ואת זה אתה תבין רק בשלב מאוחר מידי, כי בשבילי גם עכשיו זה מאוחר מידי. ממני האוהבת לשעבר
