לאהובי?
לא חשבתי שאני אכתוב לך מכתב כזה אבל אני חושבת שהגיע הזמן. אנחנו ביחד כבר שישה חודשים, שישה חודשים מקסימים וקשים תמיד כשהייתי צריכה אותך היית כאן בשבילי אבל לא היית באמת כאן, דיברת איתי מהצד השני של הקו. המרחק ביננו גדול כל כך, חמש שעות, אם לא היו לנו עיסוקים אחרים זה לא היה בעיה אבל לצערי המצב לא כך לך יש עבודה ולי יש לימודים ופסיכומטרי ועוד מיליון ואחת דברים שאתה יודע שאני עושה ככה שחמש שעות הלוך וחמש שעות חזור ועוד כמה שעות איתך אני לא מספיקה. לא מסוגלת. וגם אתה לא יכול. שישה חודשים אנחנו חברים ואנחנו בקושי מגרדים עשר פגישות. אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא משנה כמה אנחנו נפגשים העיקר שיש לי אותך אבל זה לא ככה. את החודש הראשון שלנו לא חגגנו ביחד וגם לא את השני וגם לא את השלישי את הרביעי חגגנו שבוע קודם ואת החמישי בכלל היה נראה כאלו התעלמנו ועכשיו חודש שישי עבר, חצי שנה, וגם עכשיו לא חגגנו. בהתחלה הינו מדברים בטלפון המון.בגלל שאתה לא מרוויח הרבה בעבודה אני הייתי זאתי שהתקשרה כל פעם. כל חודש הייתי מקבלת חשבון של אלפיים חמש מאות שקל, כל שיחה היתה שווה כל אגורה שהוצאתי ואת כל העבודה שעשיתי כדי להשיג את הכסף אבל אחרי ארבעה חודשים לא הייתי מסוגלת יותר לממן את השיחות שלנו. בחודשיים האחרונים אנחנו מדברים כל יום חמש דקות . חמש דקות זה בדיוק הזמן בשביל להגיד היי מה נשמע? איך בעבודה? אני אוהבת אותך ומתגעגעת נדבר מחר ביי. מצאנו תחליף לטלפון, חזרנו לפעם , עכשיו אנחנו שולחים מכתבים. מכתבים ארוכים על כלום ועל המון, אבל זה לא זה, ככה לא מתנהל קשר בריא. כשאמרתי לך את זה פעם שאלת אותי אם אני מנסה להגיד שאני רוצה שנפרד ואמרתי לך שלא שבסך הכל אני מחפשת פתרון, אז אמרת שלא נורא נסבול קצת עכשיו ובסוף השנה נעבור לגור ביחד. איך אנחנו יכולים לעבור לגור ביחד אם אנחנו בקושי היינו ביחד? אחרי שישה חודשים שאנחנו ביחד אני לא מכירה אף אחד מהחברים שלך ואתה לא מכיר אף אחת מהחברות שלי. יש שאומרים שאתה לא מכיר אדם עד שאתה מכיר את החברים שלו, אם זה נכון אז אני לא מכירה אותך אז איך אנחנו יכולים לעבור לגור ביחד? כן אני יודעת יש עוד זמן אבל אתה מלחיץ אותי, גם מה פתאום אתה מתחנן לי חתונה, וכשאיחר לי המחזור שמחת כי חשבת שתהיה אבא. אתה שוכח לפעמים שאולי אני נראת גדולה ומתנהגת כמו גדולה אבל אני עדיין ילדה, אני לא מוכנה להתחתן ולהוליד ילדים. אני אומרת שאני אוהבת אותך אבל אני לא בטוחה שאני עדיין מרגישה ככה הקשר שלנו מת ממזמן ואתה מפיל הכל עלי, אני נתתי הכל בשביל שהקשר יצליח אבל לא תמיד הכל קורה איך שרוצים. אני עדיין לא מוכנה לוותר אז את המכתב הזה לא יגיע אליך אבל אני לא חושבת שיש עוד הרבה שאפשר לעשות בשבלנו. מצטערת ענבל
לא חשבתי שאני אכתוב לך מכתב כזה אבל אני חושבת שהגיע הזמן. אנחנו ביחד כבר שישה חודשים, שישה חודשים מקסימים וקשים תמיד כשהייתי צריכה אותך היית כאן בשבילי אבל לא היית באמת כאן, דיברת איתי מהצד השני של הקו. המרחק ביננו גדול כל כך, חמש שעות, אם לא היו לנו עיסוקים אחרים זה לא היה בעיה אבל לצערי המצב לא כך לך יש עבודה ולי יש לימודים ופסיכומטרי ועוד מיליון ואחת דברים שאתה יודע שאני עושה ככה שחמש שעות הלוך וחמש שעות חזור ועוד כמה שעות איתך אני לא מספיקה. לא מסוגלת. וגם אתה לא יכול. שישה חודשים אנחנו חברים ואנחנו בקושי מגרדים עשר פגישות. אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא משנה כמה אנחנו נפגשים העיקר שיש לי אותך אבל זה לא ככה. את החודש הראשון שלנו לא חגגנו ביחד וגם לא את השני וגם לא את השלישי את הרביעי חגגנו שבוע קודם ואת החמישי בכלל היה נראה כאלו התעלמנו ועכשיו חודש שישי עבר, חצי שנה, וגם עכשיו לא חגגנו. בהתחלה הינו מדברים בטלפון המון.בגלל שאתה לא מרוויח הרבה בעבודה אני הייתי זאתי שהתקשרה כל פעם. כל חודש הייתי מקבלת חשבון של אלפיים חמש מאות שקל, כל שיחה היתה שווה כל אגורה שהוצאתי ואת כל העבודה שעשיתי כדי להשיג את הכסף אבל אחרי ארבעה חודשים לא הייתי מסוגלת יותר לממן את השיחות שלנו. בחודשיים האחרונים אנחנו מדברים כל יום חמש דקות . חמש דקות זה בדיוק הזמן בשביל להגיד היי מה נשמע? איך בעבודה? אני אוהבת אותך ומתגעגעת נדבר מחר ביי. מצאנו תחליף לטלפון, חזרנו לפעם , עכשיו אנחנו שולחים מכתבים. מכתבים ארוכים על כלום ועל המון, אבל זה לא זה, ככה לא מתנהל קשר בריא. כשאמרתי לך את זה פעם שאלת אותי אם אני מנסה להגיד שאני רוצה שנפרד ואמרתי לך שלא שבסך הכל אני מחפשת פתרון, אז אמרת שלא נורא נסבול קצת עכשיו ובסוף השנה נעבור לגור ביחד. איך אנחנו יכולים לעבור לגור ביחד אם אנחנו בקושי היינו ביחד? אחרי שישה חודשים שאנחנו ביחד אני לא מכירה אף אחד מהחברים שלך ואתה לא מכיר אף אחת מהחברות שלי. יש שאומרים שאתה לא מכיר אדם עד שאתה מכיר את החברים שלו, אם זה נכון אז אני לא מכירה אותך אז איך אנחנו יכולים לעבור לגור ביחד? כן אני יודעת יש עוד זמן אבל אתה מלחיץ אותי, גם מה פתאום אתה מתחנן לי חתונה, וכשאיחר לי המחזור שמחת כי חשבת שתהיה אבא. אתה שוכח לפעמים שאולי אני נראת גדולה ומתנהגת כמו גדולה אבל אני עדיין ילדה, אני לא מוכנה להתחתן ולהוליד ילדים. אני אומרת שאני אוהבת אותך אבל אני לא בטוחה שאני עדיין מרגישה ככה הקשר שלנו מת ממזמן ואתה מפיל הכל עלי, אני נתתי הכל בשביל שהקשר יצליח אבל לא תמיד הכל קורה איך שרוצים. אני עדיין לא מוכנה לוותר אז את המכתב הזה לא יגיע אליך אבל אני לא חושבת שיש עוד הרבה שאפשר לעשות בשבלנו. מצטערת ענבל
