אוהבת ומבולבלת
New member
לאהוב או לא לאהוב...זאת השאלה.
פעם ראשונה שאני כותבת פה. יכול להיות שקיימים פורומים שיותר מתאימים לשאלה שלי, אבל אני מכירה חלק מהנפשות הפועלות פה וסומכת על עצתן. אני ובן-זוגי ביחד קצת יותר מחצי שנה. יש ביננו אהבה גדולה, בוגרת, מצמיחה ותומכת. אבל...יש משהו אחד שמפריע, לי. לאורך כל התקופה שאנחנו ביחד, הוא צף ושוקע, צף ושוקע...וחוזר חלילה. לחבר שלי יש "חברה הכי טובה" אבל לא סתם, כזאת שהייתה אקסית שלו למשך חודש לפני זמן די רב, כזאת שמסתדרת הרבה יותר טוב עם גברים מאשר עם נשים וכזאת שגורמת לי להרגיש חרדה, בכל פעם שהם נפגשים... הסיפור הוא ארוך, הנושא הועלה במערכת יחסים שלנו לא פעם ולא פעם, הוא מקביל את זה לחברות עם חבר מאד טוב ולי מאד קשה לקבל את ההשוואה הזו. זה לא שאני חוששת שיש שם משהו, או שהם יחזרו להיות ביחד, או שהיא "תגנוב אותו ממני". אבל כאילו יש הפרדה של עולמות, יש את העולם שלו איתי ואת העולם שלו איתה. נפגשנו פעם, אבל לעולם לא שלושתינו. הוא טוען שאני "אשתעמם" אני אומרת שזה בגלל שהוא לא רוצה שנפגש. בתחילת הקשר, היה לו מאד קשה לשנות את סדר העדיפויות, קרה מקרה שהם נפגשו ביום שישי בערב (ממש בהתחלה) דבר שעבורי היה לחלוטין לא לגיטימי. אבל מאז, כן, חל שיפור, הם הרבה פחות נפגשים, הרבה פחות מדברים, הרבה פחות בקשר...ובכל זאת, זה כל הזמן ברקע. בכל פעם שאני שומעת את השם שלה, אני נכנסת לסרטים מזה, ושותקת. שתיקה רועמת שאומרת יותר מאשר אני יכולה להסביר. הוא לא מבין על מה המהומה ובאמת שאחרי אין ספור הסברים והבנה מצידו - היום הוא כועס. כועס עליי שאני ככה, שאני לא יכולה ל"שחרר", שאני לא מצליחה לקבל את הקיום של המערכת הזו וחשוב להדגיש - רק את זו !! (יש לו הרבה ידידות ואין לי בעיה עם אף אחת). אני יודעת שזה לא רציונלי, אני יודעת שאלו התחושות שמשתלטות על ההגיון, אני יודעת שהייתי רוצה להיות החברה שאין לה בעיה עם זה, אבל אני לא. וזה כואב לי, מתסכל אותי ובעיקר...אני לא יודעת איך להמשיך מפה הלאה. כתבתי לו אין ספור מכתבים, כדי שיבין את התחושות שלי, את מה שמתחולל בי. והוא הבין, אבל זה שוב פעם צף. אני עייפה מהמלחמה וגם הוא. ובעיקר, אני לא יודעת איך לשחרר את זה, איך לא להרגיש כ"כ רע. תעזרו לי. ------------------------------------------------ נא לא להעלות את ההודעה לשער תפוז ולמומלצים!!!!!!
פעם ראשונה שאני כותבת פה. יכול להיות שקיימים פורומים שיותר מתאימים לשאלה שלי, אבל אני מכירה חלק מהנפשות הפועלות פה וסומכת על עצתן. אני ובן-זוגי ביחד קצת יותר מחצי שנה. יש ביננו אהבה גדולה, בוגרת, מצמיחה ותומכת. אבל...יש משהו אחד שמפריע, לי. לאורך כל התקופה שאנחנו ביחד, הוא צף ושוקע, צף ושוקע...וחוזר חלילה. לחבר שלי יש "חברה הכי טובה" אבל לא סתם, כזאת שהייתה אקסית שלו למשך חודש לפני זמן די רב, כזאת שמסתדרת הרבה יותר טוב עם גברים מאשר עם נשים וכזאת שגורמת לי להרגיש חרדה, בכל פעם שהם נפגשים... הסיפור הוא ארוך, הנושא הועלה במערכת יחסים שלנו לא פעם ולא פעם, הוא מקביל את זה לחברות עם חבר מאד טוב ולי מאד קשה לקבל את ההשוואה הזו. זה לא שאני חוששת שיש שם משהו, או שהם יחזרו להיות ביחד, או שהיא "תגנוב אותו ממני". אבל כאילו יש הפרדה של עולמות, יש את העולם שלו איתי ואת העולם שלו איתה. נפגשנו פעם, אבל לעולם לא שלושתינו. הוא טוען שאני "אשתעמם" אני אומרת שזה בגלל שהוא לא רוצה שנפגש. בתחילת הקשר, היה לו מאד קשה לשנות את סדר העדיפויות, קרה מקרה שהם נפגשו ביום שישי בערב (ממש בהתחלה) דבר שעבורי היה לחלוטין לא לגיטימי. אבל מאז, כן, חל שיפור, הם הרבה פחות נפגשים, הרבה פחות מדברים, הרבה פחות בקשר...ובכל זאת, זה כל הזמן ברקע. בכל פעם שאני שומעת את השם שלה, אני נכנסת לסרטים מזה, ושותקת. שתיקה רועמת שאומרת יותר מאשר אני יכולה להסביר. הוא לא מבין על מה המהומה ובאמת שאחרי אין ספור הסברים והבנה מצידו - היום הוא כועס. כועס עליי שאני ככה, שאני לא יכולה ל"שחרר", שאני לא מצליחה לקבל את הקיום של המערכת הזו וחשוב להדגיש - רק את זו !! (יש לו הרבה ידידות ואין לי בעיה עם אף אחת). אני יודעת שזה לא רציונלי, אני יודעת שאלו התחושות שמשתלטות על ההגיון, אני יודעת שהייתי רוצה להיות החברה שאין לה בעיה עם זה, אבל אני לא. וזה כואב לי, מתסכל אותי ובעיקר...אני לא יודעת איך להמשיך מפה הלאה. כתבתי לו אין ספור מכתבים, כדי שיבין את התחושות שלי, את מה שמתחולל בי. והוא הבין, אבל זה שוב פעם צף. אני עייפה מהמלחמה וגם הוא. ובעיקר, אני לא יודעת איך לשחרר את זה, איך לא להרגיש כ"כ רע. תעזרו לי. ------------------------------------------------ נא לא להעלות את ההודעה לשער תפוז ולמומלצים!!!!!!