ההמנון הוא לא ביטוי של ישראל של היום
בדיוק כמו שהוא לא היה ביטוי של ישראל לפני הקמתה . אני חושב שאת נוטה לחשוב ככה כי את מסתכלת על יחסי האזרח והמדינה כיחסי גומלין של תן וקבל . אך לא כך הדבר . בטח לא כשמדברים על המנון או ערכים . את מבינה , כשאני חושב על ההמנון אני לא אומר "או! איזו ארץ נפלאה יש לי עכשיו! או! כמה טוב פה עם כל העבריינים שיושבים על המדרכה! או איזה כיף שבארצי שרים וחברי כנסת יושבים בבית הסוהר , וגם זה כי כנראה לא הספיקו לשחד מישהו שלא יחשוף את סודם , או! כמה נפלא..". כשאני שר את ההמנון אני רואה לנגד עני את הרצל (לא באמת , אבל זרמי P; ) את החלוצים , את אלו שרצו לבנות מדינה טובה , בעלת ערכים , שיוויונית שבה כולם תורמים וכולם חיים בטוב . מדינה שכן קשורה למנהגים העתיקים שלה , מדינה ללאום היהודי , לאום נרדף , אך כזה שתמיד היה יחד ודאג אחד לשני - גם מעבר לגבעות וימים. אז שאני שר את ההמנון אני מרגיש רע , אני מרגיש צביטה בלב - כי אני רואה לאן הגענו. איזה שפל נמוך של מדרגה . וזה , דווקא זה אומר לי שאני חייב להישאר בארץ , שאני כן רואה את עצמי חלק מהחלום הציוני של בניית חברה צודקת . אם זה בפוליטיקה ואם זה באלף ואחת דרכים אחרות . זה מה שההמנון עושה לי (אוי כמה שאני מושפע מהמסע לפולין , שאני אהיה לי בריא). אז כן , אני רואה לנכון שההמנון ודגל המדינה תלוים בבתי ספר - כן , זה אני , זה אנחנו . קל לשפוט מדינה, קשה להסתכל שיש לה כל כך הרבה בעיות . אנחנו לא עשירים באף משאב טבעי ויחד עם זאת מוקפים אויבים כה רבים שהיו מוכנים לבעוט אישית לכל אחד ואחד מאיתנו בישבנו לעבר הים . שנחזור לאירופה, מאיפה שבאנו . אבל זה אולי תירוץ , אני לא מצדיק את המצב של ימינו , שלא יובן נכון . מה שכן , כשאני חושב על ערך אני חושב על שיפור , אני חושב על מה שחשוב לי והוא לא המדינה , אלא הלאום שלי ומה המצב שלו . אני לא מתבייש להגיד שאני חלק מהלאום היהודי, על אף כל הרפש שבו . מפה אני רוצה לתקן , הערכים רק מקנים לי את מה חשוב - החברה , השיוויוניות , הצדק. עכשיו את מבינה למה אני לא רואה בעיה בשירת ההמנון בבתי ספר ציבוריים שצרכים בעצם, לחנך? .. זה לפחות משהו , גם אם רק חלק ממשמעת ומשהו ש"חייבים לעשות".
