לאוריאל
אף על פי שלא חזרת אלי, התרשמתי מתגובתך בערב שבת שאתה מעוניין לשמוע את פירושי לפסוק שהבאת מן התהלים, חרף ההזהרה שהזהרתי אותך מראש שהוא ארוך במקצת. סיפרתי עליו שם למטה, במקומו הראוי בצמוד לשאלתך, אלא לשם הנוחיות אחזור עליו כאן. טוב תעשה אם אכן תקרא אותו בישיבה ובאורך רוח, שנדמה לי שרב בו הנסתר על הנגלה. אני עצמי איני יודע לפרשו, ואודה לכל מי שיטול על עצמו לגלות את כל הנסתרות.
ובכן, זה סיפור פירושו של הפסוק.
כשעיינתי בפסוק זה תהיתי ביני לבין עצמי אם גם אלהים כמו בני אדם צריך למשקפת המשקיפה למרחוק (טלסקופ בלע"ז) בהשקיפו משמים על בני אדם, שהרי מן הסתם הגלקסיה של אלוהים בשמים רחוקה מיליוני שנות אור מהגלקסיה שלנו, אם לא למעלה מזה. ואם אמנם הוא צריך למשקפת, מה עשה לפני שברא את גליליאו? מיד דחיתי מחשבה זו מלפני ואמרתי, והלוא אל שדי שמו, וביאר אדוננו הרמב"ם שיהיה עניינו אשר די, הכוונה בכך שאינו זקוק בהמצאת מה שהמציא, אלא מציאותו יתעלה די בכך, ודי לו בעיניים שלו.
ובכן, אמרתי, למחר הריני הולך אצל רופא העיניים שלי ושואלו מהיכן לוקחין עיניים כאלה שאינן צריכות למשקפת המשקיפה למרחוק. באתי אצל רופא העיניים וסיפרתי לו מה שעלה בליבי. נעץ בי הרופא מבטו כמי שרואה לפניו חייזר. אמר לי, אדוני עם כל הכבוד, לא לרופא עיניים אתה צריך אלא לרופא פסיכיאטר אתה צריך. תמהתי עליו, מה עניין פסיכיאטר לכאן? אלא על תמיהתי לא השיב, ואף על שאלתי שבראשונה לא השיב. יצאתי ממנו בפחי נפש.
אמרתי אני בלבי, איני צריך לרופאים בשר ודם שאין רפואתם רפואה, אלא אלך אצל מי שהוא רופא כל חולי עמו ישראל ואשאל ממנו שישלח לי עיניים המשקיפות למרחוק. מאי אשאל? והלוא כך שנו רבותינו, אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם, ולא מצינו שתקנו תפילת עיניים המשקיפות למרחוק. אלא בזמן שבית המקדש היה קיים, כל יחיד שרצה היה רשאי להוסיף ולהקריב קרבנות נדבה. ובזמן הזה שהתפילה באה חלף הקרבנות, שאין בית להקריב בו, רשאי היחיד להוסיף לתפילת העמידה שנוסחה קבוע גם בקשת נדבה. ובכן אני אבקש לי עיניים הצופות למרחוק.
כיון שהזכרתי בקשת נדבה אספר בה דבר. שאלני חכם מחכמי אומות העולם, אתם היהודים מאחזי עיניים אתם בלשון שלכם. לא זו בלבד שכותבים אותה להיפך אלא אף קוראים אותה להיפך. איך אפשר לה לבקשה שתהיה נדבה? הן המבקש מבקש לקבל דבר, והמנדב מבקש לתת דבר. אמרתי לו, תלמיד חכם אתה היודע לשאול. באמת אין זו בקשת נדבה אלא תפילת נדבה, אלא כדי שיהיה ניכר שתפילתו נדבה, עליו להוסיף בתפילתו איזו בקשה אישית מיוחדת. ועל מנת שלא תשכח ממנו הלכה זו, הרינו קוראין אותה בקשת נדבה. אמר לי, עתה רואה אני את שאמר עליכם הכתוב, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. הלך וקיבל עליו עול מלכות שמים.
נחזור עתה לעיקר העניין. עם שאמרתי לבקש עיניים הצופות למרחוק, יצתה בת קול ואמרה "לא תנסו". מאי לא תנסו? ר"ל, אני מבין את מובנו של האיסור, אלא שנשגבה מבינתי הוראתו. חזרה בת הקול ואמרה "את ה' אלהיכם". אהה, אמרתי, עכשיו הכל ברור, אלא מה אעשה וחשקה נפשי בעיניים המשקיפות למרחוק? נסתלקה בת הקול ולא חזרה. לא על חינם אמרו אין משגיחין בבת קול, שאין היא משגחת בנו, שכל אימת שאין צריכין לה היא מצפצפת, נזקקין לה אין קולה נשמע.
עמדתי לי בקרן זוית וגירדתי בפדחתי, כאדם החוכך בדעתו מה יעשה. מצאני אליהו. הסתכל בי כמי שתוהה על מעשי חברו, ואמר, שמא מכה שלישית ניחתה עליך? אמרתי לו, לא מכה שלישית ולא מכה שישית אלא מכה שאינה כתובה בתורה ניחתה עלי. ספרתי לו כל אשר היה עם ליבי. אמר לי, עצה אחת איעצך ולא אוסיף: טול מזה, ואף מזה על תנח ידך.
אותה שעה עלה באזני קול שאון הרחוב. הקצתי משנתי וראיתי שהוא חלום. קפץ יצר הרע כנגדי וקרא לעומתי – חלומות שווא ידברו. אמרתי לו, מנא לן? לא כך לימדנו הר זיגמונד. אמר לי, שאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמרתי לו, לא כי. אלא חלום אחד מששים לנבואה הוא. חלום לצפונות אדרת/ מעשה אמן לתפארת/ בחדרי חדרים נרקם/ מגלה עתידות עולם. לא כל שכן חלום כחלומי זה שאליהו הנביא בכבודו ובעצמו בא אצלו. ואף על פי שחלום מקצתו אינו מתקיים, כולו מתקיים. אמר לי, מנא לן? אמרתי לו, מקרא מפורש הוא. שכשבאו אחי יוסף להרגו, אמרו: "ונראה מה יהיו חלומותיו". ופירש"י מי אמר "ונראה"? אלא שהאחים אמרו "לכו ונהרגהו" ורוח הקודש אומרת "ונראה אותם". הם אמרו "לכו ונהרגהו" והוא אמר "והנה תסובינה אלומותיכם", ונראה של מי עומד שלכם או שלי?
נסתלק לו גם יצר הרע חפוי ראש ולבוש שחורים, שלא רצה שיכירוהו בבושתו. אמרתי אני בלבי, אם כן לא נותר לי אלא להתבונן היטב היטב בעצתו של אליהו. שניתי בה וחזרתי ושניתי בה, שאין דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחת, וסוף סוף זכיתי להארה. הן דבר ברור ומבואר הוא, דבר דבור על אופניו.
מאותו יום ואילך הריני מוסיף לתפלת עמידה של כל יום, להוציא שבתות וימים טובים, בקשת נדבה שיזכני הקב"ה בעיניים הצופות למרחוק כעיניו שלו. חס ושלום שאיני בוטח בהשם יתברך שיענה לתפלתי, שאל שומע תפלות ותחנונים הוא, והוא שומע תפלת כל פה. אלא אפשר שהחטא גורם שעדיין אני עומד בתפלתי. ולפיכך כשעולה מלפני להשקיף על מעשיהם של בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, אני נוטל עמי משקפת המשקיפה למרחוק, שלא יתעלם ממני אף הקטן שבמעשיהם.
הנה כך פירשתי לי אותו פסוק. ואף על פי שדומה עלי שפירוש מוזר הוא, ואיני יודע כיצד הגיע לידי, אם בחלום או במחשבה, יודע אני ידוע היטב שכל כולו אמת. יהי שם השם מבורך לעד ולעולמי עולמים שהוא אמת וחותמו אמת.
אף על פי שלא חזרת אלי, התרשמתי מתגובתך בערב שבת שאתה מעוניין לשמוע את פירושי לפסוק שהבאת מן התהלים, חרף ההזהרה שהזהרתי אותך מראש שהוא ארוך במקצת. סיפרתי עליו שם למטה, במקומו הראוי בצמוד לשאלתך, אלא לשם הנוחיות אחזור עליו כאן. טוב תעשה אם אכן תקרא אותו בישיבה ובאורך רוח, שנדמה לי שרב בו הנסתר על הנגלה. אני עצמי איני יודע לפרשו, ואודה לכל מי שיטול על עצמו לגלות את כל הנסתרות.
ובכן, זה סיפור פירושו של הפסוק.
כשעיינתי בפסוק זה תהיתי ביני לבין עצמי אם גם אלהים כמו בני אדם צריך למשקפת המשקיפה למרחוק (טלסקופ בלע"ז) בהשקיפו משמים על בני אדם, שהרי מן הסתם הגלקסיה של אלוהים בשמים רחוקה מיליוני שנות אור מהגלקסיה שלנו, אם לא למעלה מזה. ואם אמנם הוא צריך למשקפת, מה עשה לפני שברא את גליליאו? מיד דחיתי מחשבה זו מלפני ואמרתי, והלוא אל שדי שמו, וביאר אדוננו הרמב"ם שיהיה עניינו אשר די, הכוונה בכך שאינו זקוק בהמצאת מה שהמציא, אלא מציאותו יתעלה די בכך, ודי לו בעיניים שלו.
ובכן, אמרתי, למחר הריני הולך אצל רופא העיניים שלי ושואלו מהיכן לוקחין עיניים כאלה שאינן צריכות למשקפת המשקיפה למרחוק. באתי אצל רופא העיניים וסיפרתי לו מה שעלה בליבי. נעץ בי הרופא מבטו כמי שרואה לפניו חייזר. אמר לי, אדוני עם כל הכבוד, לא לרופא עיניים אתה צריך אלא לרופא פסיכיאטר אתה צריך. תמהתי עליו, מה עניין פסיכיאטר לכאן? אלא על תמיהתי לא השיב, ואף על שאלתי שבראשונה לא השיב. יצאתי ממנו בפחי נפש.
אמרתי אני בלבי, איני צריך לרופאים בשר ודם שאין רפואתם רפואה, אלא אלך אצל מי שהוא רופא כל חולי עמו ישראל ואשאל ממנו שישלח לי עיניים המשקיפות למרחוק. מאי אשאל? והלוא כך שנו רבותינו, אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם, ולא מצינו שתקנו תפילת עיניים המשקיפות למרחוק. אלא בזמן שבית המקדש היה קיים, כל יחיד שרצה היה רשאי להוסיף ולהקריב קרבנות נדבה. ובזמן הזה שהתפילה באה חלף הקרבנות, שאין בית להקריב בו, רשאי היחיד להוסיף לתפילת העמידה שנוסחה קבוע גם בקשת נדבה. ובכן אני אבקש לי עיניים הצופות למרחוק.
כיון שהזכרתי בקשת נדבה אספר בה דבר. שאלני חכם מחכמי אומות העולם, אתם היהודים מאחזי עיניים אתם בלשון שלכם. לא זו בלבד שכותבים אותה להיפך אלא אף קוראים אותה להיפך. איך אפשר לה לבקשה שתהיה נדבה? הן המבקש מבקש לקבל דבר, והמנדב מבקש לתת דבר. אמרתי לו, תלמיד חכם אתה היודע לשאול. באמת אין זו בקשת נדבה אלא תפילת נדבה, אלא כדי שיהיה ניכר שתפילתו נדבה, עליו להוסיף בתפילתו איזו בקשה אישית מיוחדת. ועל מנת שלא תשכח ממנו הלכה זו, הרינו קוראין אותה בקשת נדבה. אמר לי, עתה רואה אני את שאמר עליכם הכתוב, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. הלך וקיבל עליו עול מלכות שמים.
נחזור עתה לעיקר העניין. עם שאמרתי לבקש עיניים הצופות למרחוק, יצתה בת קול ואמרה "לא תנסו". מאי לא תנסו? ר"ל, אני מבין את מובנו של האיסור, אלא שנשגבה מבינתי הוראתו. חזרה בת הקול ואמרה "את ה' אלהיכם". אהה, אמרתי, עכשיו הכל ברור, אלא מה אעשה וחשקה נפשי בעיניים המשקיפות למרחוק? נסתלקה בת הקול ולא חזרה. לא על חינם אמרו אין משגיחין בבת קול, שאין היא משגחת בנו, שכל אימת שאין צריכין לה היא מצפצפת, נזקקין לה אין קולה נשמע.
עמדתי לי בקרן זוית וגירדתי בפדחתי, כאדם החוכך בדעתו מה יעשה. מצאני אליהו. הסתכל בי כמי שתוהה על מעשי חברו, ואמר, שמא מכה שלישית ניחתה עליך? אמרתי לו, לא מכה שלישית ולא מכה שישית אלא מכה שאינה כתובה בתורה ניחתה עלי. ספרתי לו כל אשר היה עם ליבי. אמר לי, עצה אחת איעצך ולא אוסיף: טול מזה, ואף מזה על תנח ידך.
אותה שעה עלה באזני קול שאון הרחוב. הקצתי משנתי וראיתי שהוא חלום. קפץ יצר הרע כנגדי וקרא לעומתי – חלומות שווא ידברו. אמרתי לו, מנא לן? לא כך לימדנו הר זיגמונד. אמר לי, שאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמרתי לו, לא כי. אלא חלום אחד מששים לנבואה הוא. חלום לצפונות אדרת/ מעשה אמן לתפארת/ בחדרי חדרים נרקם/ מגלה עתידות עולם. לא כל שכן חלום כחלומי זה שאליהו הנביא בכבודו ובעצמו בא אצלו. ואף על פי שחלום מקצתו אינו מתקיים, כולו מתקיים. אמר לי, מנא לן? אמרתי לו, מקרא מפורש הוא. שכשבאו אחי יוסף להרגו, אמרו: "ונראה מה יהיו חלומותיו". ופירש"י מי אמר "ונראה"? אלא שהאחים אמרו "לכו ונהרגהו" ורוח הקודש אומרת "ונראה אותם". הם אמרו "לכו ונהרגהו" והוא אמר "והנה תסובינה אלומותיכם", ונראה של מי עומד שלכם או שלי?
נסתלק לו גם יצר הרע חפוי ראש ולבוש שחורים, שלא רצה שיכירוהו בבושתו. אמרתי אני בלבי, אם כן לא נותר לי אלא להתבונן היטב היטב בעצתו של אליהו. שניתי בה וחזרתי ושניתי בה, שאין דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחת, וסוף סוף זכיתי להארה. הן דבר ברור ומבואר הוא, דבר דבור על אופניו.
מאותו יום ואילך הריני מוסיף לתפלת עמידה של כל יום, להוציא שבתות וימים טובים, בקשת נדבה שיזכני הקב"ה בעיניים הצופות למרחוק כעיניו שלו. חס ושלום שאיני בוטח בהשם יתברך שיענה לתפלתי, שאל שומע תפלות ותחנונים הוא, והוא שומע תפלת כל פה. אלא אפשר שהחטא גורם שעדיין אני עומד בתפלתי. ולפיכך כשעולה מלפני להשקיף על מעשיהם של בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, אני נוטל עמי משקפת המשקיפה למרחוק, שלא יתעלם ממני אף הקטן שבמעשיהם.
הנה כך פירשתי לי אותו פסוק. ואף על פי שדומה עלי שפירוש מוזר הוא, ואיני יודע כיצד הגיע לידי, אם בחלום או במחשבה, יודע אני ידוע היטב שכל כולו אמת. יהי שם השם מבורך לעד ולעולמי עולמים שהוא אמת וחותמו אמת.